תניא "ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג מצות לה' " יום זה טעון מצה ואין חג הסכות טעון מצה-והלא דין הוא ומה זה שאין טעון סוכה טעון מצה זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה?-ת"ל "לחודש הזה" זה טעון מצה ואין חג סוכות טעון מצה'(תו"כ "אמור")

וראה בתורה תמימה(ויקרא כג,ו)שהסביר זאת יפה מאד-ואולי עוד שכיון שפסח וסוכות שניהם חג שבוע אז דימו בניהם ולכן למדו ק"ו.. ,ומדוע באמת התורה אמרה שמצות זה דווקא לפסח(הרי שניהם חג זכר ליציאת מצרים)?(אם כי לא קשה )-אלא שבפסח יש מצוות מצה פסח ומרור-שהם אכילה-ואילו בסוכות יש מצוות סוכה ו4 המינים-כך שפסח זה כעין עניין של אכילה (וגם חמץ זה דבר של אכילה) וסוכות זה עניין של חוץ לאדם-שפסח זה קדושה של האדם בעצמו וסוכות זה קדושה של העולם-שפסח עיקרו החפזון(של ישראל/מצרים)כך שזה באדם וכן פסח הוא על עצם היציאה ולכן ביום היציאה-שעבד לא ברח ממצרים ועכשיו יצאו עם שלם-שיצאו לחירות האדם-ואילו סוכות  עיקרו סוכות העננים/סוכות ממש שהגנו על ישראל כך שזה מצד חיצוני לאדם(שעושה לו צל וכדו')-והנה חלקו ראב"ע ור"ע על פסח 'ראב"ע סבר מאי חפזון-חפזון דמצרים-ור"ע סבר מאי חפזון-חפזון דישראל'(ברכות ט,א) ור"א ור"ע חלקו על סוכות שלר"א זה ענני כבוד ואילו לר"ע זה סוכות ממש-ששורשם אחד:שלר"ע מסתכלים על ישראל-ולכן חפזון ישראל וסוכות ממש שהקימו ישראל-ולר"א זה לא מצד ישראל אלא ולכן מצרים או ענני כבוד-שלר"ע שמו מרמז על כיוונו-מלשון עקב(עקיבא) שזה הצד התחתון צד ישראל –ואילו ר"א שמו מרמז על כיוונו מלשון א-ל(אלעזר) שזה הצד העליון-צד ה'-שפועל על המצרים שילחצו ומביא את ענני הכבוד-כך ששניהם מביאים את שני הצדדים של הקדושה צד מכיון ה' וצד מכיון בנ"י שיחד מקדשים את כל העולם-וזה בפסח מצד קדושת האדם ובסוכות מצד קדושת העולם(ואולי לכן ינסה ה' את הגוים בסוכה לעתיד לבא-{וניקראת מצוה קלה}שסוכות זה מצד העולם ולכן כביכול לא מנסה אותם בעניין של קדושת האדם שזה יותר יקשה עליהם שצריך להיות בעל מעלה -אלא בקדושת העולם שיש בו כח כביכול מצד עצמו ולכן יותר קל להם לעשות-וגם בזה לא יעמדו..).

והפתיחה היא 'יום זה טעון מצה' שלכאורה היה צ"ל 'חג זה' שהרי לומדים מ"חג המצות"?-אלא ניראה שלמדו שמצה משום חפזון ואם כן זה מתאים שביום הראשון יש מצות מצה ובשאר הימים לא חובה-וכל זה שייך בניסן שבו ניגאלו ולכן מסמלים את החפזון-וזה לא שייך לסוכות שזה רק זכר ליציאת מצרים ולא שניגאלו בו ביום-ואז אמרו ק"ו-שאולי הסוכות שמרמזים על היציאה לעולם הקדושה של ענני הכבוד או דימוי לסוכות שעשו במדבר-אז יתחייבו במצה כמו שאכלו כשיצאו ממצרים-שגם המן עניינו כמו מצה(ראה ב"מועדי ישראל" של הגרש"ג זצ"ל-פסח)ולכן זכר ליציאת מצרים יאכלו גם מצה כנגד המצה וכנגד המן-ולכן אמרו ק"ו שאם בפסח לא יושבים בסוכה כי זה על זמן היציאה ממש ואע"פ שגם אז כשיצאו ישבו בסוכות(ממש/עננים)בכ"ז לא מתחשבים בזה ולא יושבים בסוכות-אז בסוכות שזה על כל זמן היציאה –שיאכלו מצות כנגד המצה והמן-שמתחשבים בכל מה שהיה ביציאהולכן ק"ו..-לזה אמרו 'ת"ל ' וכו' שדייקו מהפס' שדווקא בפסח אוכלים מצות והטעם משום שחודש זה מסמל את חרות האדם(שניגאלו ויגאלו)ולכן יש בו צד קדושת האדם..-ויותר מזה-בניסן ניברא העולם שלא כתשרי שרק עלה במחשבה-שבתשרי ניבראו המאמרות(כמו שמסביר מו"ר הגרש"ג זצוק"ל זיע"א ב"מועדי ישראל" על ר"ה-מהו "עלה במחשבה")שהוא צד קדושת העולם-ולכן יש בו את העניין של קדושת העולם-ואילו בניסן ניברא העולם בפועל-ולכן יש בו חשיבות של קדושת האדם שבא ומתקן את העולם(ולכן כיון שיש בו את קדושת האדם בו עתידים ליגאל)ולכן שניהם(פסח וסוכות) זה שבוע כנגד הבריאה –ובפסח ביום השביעי הוא חג כנגד שבת שהוא ברית בין ה' ובנ"י שבו אנו שובתים כמו ה'-כעין מדמים לו שזה מהצד המיוחד של האדם שיש בו חלק אלוק וכך יכול לידמות ממש לה' וזהו שבת שהוא שמו של ה' וזה שייך בפסח שהוא חלק האדם קדושתו ומעלתו-ואילו סוכות יום השביעי אינו חג שאע"פ ששבת זה בימי השבוע בכ"ז תשרי זה כנגד המאמרות ובו יש קדושה בכל יום (שזה מאמר ה'-מאמר קודש שמעמיד את העולם)ולכן אין כ"ך את הדגש על היום השביעי אולם גם בו יש מעלה בשל שבת וזהו "הושענא רבא"..