בפרשה הקודמת שפתחה את חומש "שמות" נקראנו לראשונה "עם". לאחר שלאורך חומש "בראשית" קראנו על אבות האומה ומשפחותיהם עברה התורה לספר על עם ישראל. 

בתחילה קראנו שה' בחר במשה ואהרן שיובילו וינהיגו את עם ישראל ליציאה ממצרים, והנה בתחילת הפרשה שלנו, פרשת "וארא", אחרי שכבר התחיל סיפור היציאה ממצרים ונשמעו תלונות עם ישראל על הנזק שלכאורה גרם משה בהשתדלות אצל פרעה ורגע אחרי שמשה ואהרן נשלחים אל פרעה לבקש לצאת, מפרטת לנו לפרטי פרטים את תולדות משפחתם של משה ואהרן: "אלה ראשי בית אבותם... ואלה שמות בני לוי לתולדותם... ויקח עמרם את יוכבד... ותלד לו את אהרן ואת משה".

רש"י בפירושו בפסוק מסביר שהתורה רצתה לספר לנו איך נולדו משה ואהרן.

אך אם ננסה להעמיק בהסבר רש"י נבין שגדולתם ומעלתם נבעה מבית אביהם, הם היו בעלי שורשים עמוקים.

משה ואהרן אינם מנהיגים בזכות עצמם בלבד אלא שיש קשר הדוק בין גודלם לשורשיהם.

לולא מה שקיבלו וינקו בבית אבותם לא היו מגיעים למדרגתם.

דווקא בגלל זה ראתה התורה ערך וחשיבות לעצור לרגע מהסיפור המרכזי רגע לפני השליחות הגדולה שלהם של הוצאת עם ישראל ממצרים ולהזכיר לנו מניין זכו בזה, ועם כל השושלת, החל מעמרם דרך קהת ועד לוי ולוי כידוע ירש מהאבות הקדושים.

לכל דבר ועניין יש שורש ומקור והוא לא צומח מאליו.

התורה רוצה ללמד אותנו על ערך חשיבות היוחסין של האדם. השפעת השורש המשפחתי על עיצוב דמותו ואישיותו של האדם היא רבה ויש לה משמעות גדולה.

לא פעם אנו לצערנו נוטים לשכוח ולא בכוונה מאין באנו ומהו שורשנו, אפילו העמוקים ביותר. באה הפרשה שלנו בפסוקים האלה ללמד אותנו לזכור זאת.

(ע"פ הרב נבנצאל)

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אבות האומה,עם ישראל,בני לוי,עמרם,יוכבד,אהרון,משה,שורשים עמוקים,השליחות הגדולה,יוחסין,