'אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, גמרא גמירי לה. אמר: מחנה ישראל כמה הוי? תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי, ואישדי עלייהו ואיקטלינהו. אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה. ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה, ונחית בצואריה. הוה בעי למשלפה, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה. והיינו דכתיב (תהלים ג, ח) "שני רשעים שברת", וכדר' שמעון בן לקיש. דא"ר שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "שני רשעים שברת"? אל תקרי שברת אלא שרבבת. משה כמה הוה? עשר אמות, שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה' (ברכות נד,ב). ודאי שאי אפשר לומר שזהו סיפור של המציאות, כיון שאין בזה שום היגיון מציאותי, לכן ודאי שבאו לרמוז כאן על דברים בעניין עוג ומשה, ומהו? נראה שההר שנפל על ראשו וגרם לו לההרג אח"כ, ע"י משה, מרמז על מתן תורה בהר סיני, שמסופר: '"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם' (שבת פח,א). לכן כאן באו חז"ל לרמז על מתן תורה, שכאן סיפרו שכעין עוג נקבר-נתפס בהר שהיה מעליו, כנגד 'שם תהא קבורתכם', ובנוסף הוא רצה להפיל עליהם את ההר כדי שימותו, שגם זה כעין כפיית ההר כגיגית באיום של 'שם תהא קבורתכם'. ההר שלוש פרסאות כנגד שלושת אבות, שבזכותם קיבלנו את התורה: 'כך שנו רבותינו: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים, כנגד שלשה אבות, שבזכותן נתנה תורה לישראל' (תנחומא "כי תשא" סימן כח). כך שעוג ניסה לבטל את מעמדם המיוחד של ישראל מסיני, וכיצד? ההר נסדק ע"י הנמלים, כך שאולי רומז למרגלים שאמרו "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג,לג). כך גם כאן נמלים רומזים לחיות קטנות, רק שחגב לא מפורר חול, ולכן אמרו נמלים. לכן נראה שעוג ניסה להזכיר את חטא המרגלים, כדי למנוע מבנ"י ליכנס לארץ, כמו שנידונו לגלות ארבעים שנה במדבר, שזהו גם פגיעה במעלתנו מסיני, שבפגיעה בכניסה לארץ זה מערער את מעלתנו מסיני כיון שעיקר התורה בארץ. עוג ניסה להזכיר זאת במיוחד בהיותו בעל זכות מאברהם, כמו שמשה חשש ממנו בשל כך: 'א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו. אמר שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי", ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול' (נדה סא,א). לכן בא עוג הקשור לאבות שלהם היה יחס חשיבות מיוחדת לא"י, ומזכיר את חטא המרגלים. לכן לוקח הר, שמזכיר את המרגלים שבהליכתם "ויפנו ויעלו ההרה" (דברים א,כד). בנוסף זה מזכיר "ויעפלו לעלות אל ראש ההר" (במדבר יד,מד), שבעקבות המרגלים לא יכלו ליכנס לארץ, ונכנסו המעפילים לארץ-להר, ונפלו שם (לכן מסופר שהרים את ההר מעל ראשו, גם כרמז ל”ראש” ההר). לכן גם שלוש פרסאות, כנגד האבות, לומר שהם אינם כאבות שרוצים כ"ך בא"י, ולכן אין לתת להם ליכנס לארץ. מול זה באו הנמלים ופוררו את ההר, שמרמז שמה שחטאו במרגלים היה בשל שהמרגלים המיסו את לבבם, ע"י הלשון הרע שדיברו, ולכן אין לדונם עכשיו בדין חמור שלא יכנסו לארץ גם עכשיו (אלא העונש היה רק הגלות במדבר), לכן הנמלים הם אלו שפוררו את כוח ההר-קטרוג עוג. גם הפירור שבפה רומז לדברי בנ"י "נעשה ונשמע" (שמות כד,ז), שזהו מעלת בנ"י, שבזה כאילו נאמר שבנ"י ראויים ליכנס לארץ, כי יש להם מעלת בנ"י שקיבלו את התורה ומקומה של התורה בא"י, ולכן אי אפשר למונעם מליכנס. לכן גם משה הוא שהרגו, וגובהו עשרה והגרזן עשרה והקפיצה עשרה, רומז לעשרת הדברות בקבלת התורה, ולשלוש פעמים עליה להר סיני, שכך נמחל לבנ"י על העגל, וחטא העגל מקושר למרגלים, ששניהם פגיעה בשלמות התורה (שדווקא בא"י התורה שלמה [ספרי “עקב” מג]) ושניהם מקושרים ב"סלחתי כדבריך" (שנאמר במרגלים, אבל גם מיוחס שנאמר בכפרת העגל). כך מרומז שבכוח קבלת התורה בסיני אנו ראויים ליכנס לארץ בלא שיכול לעכבנו. ונפל על צוארו, רמז להיותו הפליט, כעין רמז לשבוי שאזוק בצוארו. ומה שדרשו שהתארכו שיניו, רומז שהוא בא לפגוע בבנ"י, שראו בנו כעין "כלחך השור את ירק השדה" (במדבר כב,ד) ושור בשל היותו אוכל עשב, שיניו מתחדשות כל הזמן, כך רמזו כאן ששיני עוג גדלו-התארכו. בנוסף זה רמז נגד ראיית עוג את עצמו כבעל זכויות מאברהם, שרמזו בשינים שמתארכות כרמז לאוכל, ואוכל רומז כעין "הלחם" (בראשית לט,ו) שזה אשתו (רש"י). שכך אצל עוג הוא בא להודיע לאברהם כדי לקחת את שרה, ולכן סופו שנופל בידי בנ"י (ב"ר מב,ח). זהו ששיניו התארכו, כעין תוספת לאוכל, רמז שרצה את שרה שאינה שלו, ולכן זה מה שתפסו וגרם לו ליפול בידי משה, וזה רמוז בפגיעה בקרסול שרומז על הליכה, שזהו שעוג הלך להודיע לאברהם כדי לקחת את שרה.