וחי בהם – פרשת ויחי

מז,כט: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף: כאשר אדם מרגיש שקיצו קרב, ראוי שיצווה את הכפופים לו, כגון בניו או אחיו הכפופים לו (נ,כד), את אשר ירצה לצוות, ואם ירצה להשביעם שיקיימו את דבריו – הרשות בידו להשביעם (מז,לא; נ,כה). גם רצוי שיכוון כל אחד אל עתידו (מט,א-כז), אם יש בידו יכולת לכך.

מח,ז: בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת: ראוי לאדם לפני מותו ליישר הדורים ומחלוקות עם קרוביו וחבריו. יעקב מתנצל בפני יוסף מדוע לא קבר את רחל במערת המכפלה בחברון, ואפילו לא בעיר הסמוכה - אפרת, כי הדרך לשם הייתה ארוכה (כברת ארץ לבוא אפרתה). בכל זאת לא נמנע יעקב מלבקש את יוסף ואת יתר בניו  (מט,כט) על קבורת עצמו, שיעבירוהו לקבורה דרך ארוכה ורבה, ממצרים לחברון.

מח,יד: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם: ראוי לבצע דברים חשובים, כגון ברכה לאדם חשוב או לבכור, דווקא ביד ימין.

מח,כ: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: נוסח ברכת אב לבנו רצוי שיכלול את המילים: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה".

נ,י: וַיִּסְפְּדוּ-שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים: ראוי לספוד למת ולהיבטל ממלאכה (לשבות) לכבודו במשך שבעה ימים.

נ,כ: אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה: יש לראות בכל מהלך בחיים את יד ההשגחה האלוהית הטובה, ולכן אין כל מקום לנקמנות.