לגבי צום עשרה בטבת נאמר, שאם היה חל בשבת (מה שלא יכול לקרות) - היה דוחה אפילו את השבת, והיינו צריכים לצום בשבת. למה?

תשעה באב שהוא יום החורבן – לא דוחה שבת, ואילו עשרה בטבת שהסיבה שאנו צמים ביום זה, היא על תחילת המצור על ירושלים שהתחילה ביום זה, מה שהביא את החורבן רק שנתיים וחצי לאחר מכן – כן דוחה שבת!

אם כן, מה מביא את צום עשרה בטבת למדרגה כזו?

בתשעה באב אנו צמים על חורבן בית המקדש – דבר שכבר נעשה, ואילו בעשרה בטבת אנו חושבים על הסיבה שהביאה לחורבן. בעשרה בטבת אנו מנסים לחפש מה בהתנהגות של עם ישראל הביא את החורבן, ולחפש מה ניתן לתקן כיום ע"י ההתנהגות שלנו, ואיך ניתן להקדים תרופה למכה, כך שדבר כזה לא יוכל לחזור גם היום.

תשעה באב לא דוחה שבת - מכיוון שאסור להתאבל בשבת, ואילו צום עשרה בטבת זהו יום שלא מתאבלים בו, אלא זהו יום של חשבון נפש - ולכן צום עשרה בטבת דוחה שבת, מכיוון שהוא לא שולל את קדושת השבת, ולכן הוא יכול לבוא על חשבון השבת.

המדרש ב"איכה רבה" אומר שכאשר הבבלים שרפו את המקדש, זה היה כמו לטחון קמח טחון. המדרש אומר לבבליים: אל תתגאו בהצלחתכם, מכיוון שבעצם עם ישראל הביא את זה על עצמו, והקב"ה רק השתמש בבבלים כרשות  מבצעת כדי להעניש אותו, זה לא בא מהבבליים עצמם.

הרב קוק במאמרי הראי"ה כותב שכמה שהוא ינסה להתנחם בעובדה שכיום אין כבר גלות ועם ישראל שב לארצו ובונה אותה, זה עדיין לא זה, כל זה לא עוזר, מכיוון שמבחינה רוחנית אנחנו עדיין לא נמצאים במקום של שינוי מאותה התנהגות שהביאה לחורבן הבית. כשאנו רוצים לבנות מקדש, אין זה עוזר אם נשיג תורם, נעיף את הוואקף ונבנה בניינים על הר הבית. זה צריך לבוא מתוך שינוי רוחני של עשיית מעשים טובים. אין זה משנה רק מה אנו עושים ב-12 שעות של הצום, אלא מה אנחנו לוקחים גם לימים שאחרי זה.

ביום עשרה בטבת אנו צריכים לא רק לצום, אלא גם לנסות ולתקן בעצמנו את מה שהביא לחורבן המקדש - עבירות שבין אדם למקום: עבודה זרה בבית המקדש הראשון, ועבירות בין אדם לחבירו: שנאת חינם בבית המקדש השני.

ולכן בימינו בעשרה בטבת צריך לנסות ולתקן משהו מהסיבות שהביאו לחורבן שני בתי המקדש: גם להתייחס יותר טוב למשפחתנו וחברינו, וגם להוסיף לעצמנו איזשהו פן של קדושה, או לחדד לעצמנו מצוות מסוימות שלא כל כך הקפדנו עליהן עד היום.

הרב אלי שיינפלד, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il