"ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה. והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך" (בראשית כד,טו-יז). 'ודכוותיה (בראשית כד) "בתולה ואיש לא ידעה" בתולה מכדרכה, ואיש לא ידעה שלא כדרכה. אמר רבי יצחק בן אלעזר: אפילו בידיה לא תבע בה, שנאמר (תהילים קכה) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים"' (יר' כתובות א,ג). מביא הת"ת: 'מכפל התוארים בתולה ואיש לא ידעה דריש כן, ועיין במ"ר נוסחא אחרת בדרשא זו. ובירושלמי כאן איתא, א"ר יצחק בן אליעזר, אפילו בידיה לא תבע בה, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיק, ופירש הפ"מ אפילו בדרך שחוק וקלות ראש לא נגעו בה, וקרבן העדה גריס אפילו בריה לא תבע בה כלומר אפילו שום בריה לא תבע בה לישאנה, והדוחק מבואר, ובמ"ר גריס אפילו אדם, ואינו מבואר. והנה בסוף מסכת סופרים איתא על פסוק זה ואיש לא ידעה אין איש אלא אביה, שכך היה מנהגם של ארמיים לשכב עם בנותיהם בתולות ונעשה לה נס ומת אביה כדי שלא תטמא, ובילקוט איתא מפני מה מת בתואל, שהיה מלך וכל בתולה שתנשא נבעלת לו מקודם נתקבצו כל השרים ואמרו אם הוא עושה לבתו כן מוטב, ואם לאו אנו הורגין אותו ואת בתו, ונעשה נס ומת. וכפי הנראה מקור אחד לאגדה זו עם האגדה במסכת סופרים, והנה משתי האגדות יחד נראה ברור כי ט"ס בירושלמי וצ"ל אפילו אביה לא נגע בה, ורומז לאלו האגדות, ודו"ק'. אולי אפשר שהכוונה 'בידיה' ביד אנשים, שזהו עין מה שנדון שם: 'הנבעלת באצבע'. כך נראה שהכוונה שלא היו אנשים שפגמו בה בבעילה ע"י אצבעם, או שחייבו אותה לפגום את עצמה בידי עצמה. שבאו לומר בזה שצדיק כיצחק ראוי לו רק אחת כזו. אולי גם זה רומז למדרש: 'ר' שמעון אומר: אמר אברהם ליצחק בנו: העבד הזה חשד על כל עריות שבתורה, העבד הזה מרמה בו, שנאמר "כנען בידו מאזני מרמה". ראה שמא נגע בצנור, תביא הנערה האהלה ותוציא בתוליה באצבע. אם טהורה בבתוליה, הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה. והוציא את בתוליה באצבע והראם לאברהם אביו, ואחר כך לקחה לאשה שנאמר "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו וינחם יצחק אחרי אמו", שהיו מעשה רבקה דומין למעשה שרה. וכך היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה' וכו' (פרקי דר"א טז). אולי גם יצחק היה כהן, כיון שהוא הבכור של אברהם (ואז הבכורות היו הכהנים). ונאמר שם ביר': 'ר' ירמיה ור' אמי מקשי: מה בינה לבין הנבעלת באצבע, אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה?' הרי שנבעלת באצבע פסולה לכהונה. לכן היה חשוב להדגיש שרבקה לא נבעלה באצבע. אולי אפשר לומר כגרסת 'אפילו אדם/בריה לא תבע בה' ע"פ המדרש על בתואל שהיה מלך והשרים חיכו לראות מה יעשה עם בתו. שלכן אומר היר' שאף אדם לא תבע לינשא לה. שאילו היו תובעים לינשא לה ובתואל היה מתנגד, היו אומרים שזה משום שהוא לא רוצה לעשות לה מה שדורש מאחרים, והיו הורגים אותם. לכן לו היו תובעים אותה היה בתואל חייב להסכים, והיה בא עליה. לכן מדגיש היר' שאף פעם לא תבע אדם ממנה לינשא, ולכן לא נפגמה. אולי ע"פ פרוש הפ"מ בא היר' לומר שכיון שהיא ירדה למעיין, היה נראה שיש בזה משום פריצות, כיון שאנשי המקום היו פרוצים, גם אם לא בבעילה, אז לפחות בפריצות כללית. כמו שמביא רש"י: '"ואיש לא ידעה" - שלא כדרכה. לפי שבנות הנכרים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל' (רש"י. בראשית כד,טז). לכן היינו יכולים לחשוב שאמנם היא בתולה שלא הפקירה עצמה, אבל בפריצות כללית לא הייתה יכולה להימנע בהליכתה למעיין. לכן מדגיש היר' שהייתה צנועה וכשרה לגמרי, ששום קשר לפרצות לא היה בה. שלא תבעוה לדבר פריצות, שכולם נזהרו מלגעת בה לרעה. אולי זה בא להדגיש את מה שנאמר בפס' שמביאים: '"שנאמר (תהילים קכה) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים"'. שבאו לומר שאף אחד לא תבע אותה לפריצות, כיון שהייתה מיועדת ליצחק, ולכן מלידתה הייתה שמורה מרעה, שנעשה נס שאף אחד לא רצה בה, אע"פ ש"והנער טבת מראה מאד". לכן כיון שראה אליעזר שלא נוגעים בה לרעה, הבין שהיא מיועדת ליצחק, שלכן אף אחד לא מנסה להתחיל איתה, אלא היא שמורה לגמרי ליצחק. אולי בזה יוסבר כיצד ניחש אליעזר, כמו שמביא תוס': 'כאליעזר עבד אברהם: ואם תאמר אליעזר היאך ניחש, למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו:) כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו? וי"ל: דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא. ואע"ג דכתיב (בראשית כד) "ויקח האיש נזם זהב" וגו' והדר כתיב "ויאמר בת מי את" אין מוקדם ומאוחר בתורה. וכן מוכח כשספר דכתיב "ואשאל אותה ואומר בת מי את"' (חולין צה,ב. תוס' ד"ה 'כאליעזר'). בא היר' כאן לומר שראה אליעזר שרבקה מיוחדת מאחרים, שנעשה לה נס שלא תובעים אותה אע"פ שהיא יפה מאוד, ולכן לא היה בזה ניחוש אלא ידע שהיא זו שמתאימה ליצחק (ומה שמביאים שם בגמ' 'והאמר רב: כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם... אינו נחש', הכוונה שעושים כאליעזר, כמו שנראה בפשטות הפס' בלי להעמיק, שזה נראה כאילו ניחש). [ויש גם הסבר מדהים ויפה למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' לפרשתנו, מדוע אליעזר לא ניחש].