יב,ו: ויעבר אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה: מדוע לא 'עד שכם' במקום 'מקום שכם'? הנצי"ב: "עוד לא הייתה עיר באותו מקום". והראיה, כאשר יעקב בא למקום עם משפחתו, כתוב (בראשית לג,יח): "ויבוא יעקב שלם עיר שכם", כלומר הייתה כבר עיר בשם 'שכם', ומבאר הנצי"ב שם: "בשביל שמדבר באותה פרשה באדם ששמו 'שכם'", כלומר הייתה אז עיר שקרויה על שם האדם.

יב,יב: והרגו אותי ואותך יחיו: מה הרע בזה שלפחות שרה תחיה? הנצי"ב: "הוא צרה לה כמו שאותי ימיתו, וברור שטוב היה לשרה המוותה מחיים, אם היו ממיתים את אברהם אבינו. אבל לא ימיתו אותך, אלא ישתדלו עוד להחיות אותך, שלא תמותי מצער ויגון". לדעת אברהם, חיי שרה בלעדיו הם צרה.

יג,ז: ויהי ריב בין רועי אברם ובין רועי מקנה לוט, והכנעני והפריזי אז יושב בארץ: מה קשורה עובדת ישיבתם של הכנעני והפריזי בארץ, לריב בין הרועים? הנצי"ב: "והיה חילול השם בדבר, שהרי ידעו (הכנעני והפריזי) גדולת וקדושת אברהם וביתו .. ויהיה חילול השם לומר דאמונת אברהם אבינו מביאה לזה". צריך לשים לב בכל ויכוח, מי שומע אותו.

טו,ז: ויחשבה לו צדקה: מי חשב זאת לצדקה, ה' או אברהם? הנצי"ב: "אברהם חשב שהוא צדקה מה' (לא כפי שמפרש רש"י), שהבטיח בלי שום תנאי". ה' הבטיח לאברהם זרע, בלי תנאים, וזאת צדקה בעיני אברהם.

טו,יג: כי גר יהיה זרעך ... ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה: ממתי מתחילים לחשב את 400 השנה? הנצי"ב: "יחד: גרות ועבדות ועינוי, יימשך 400 שנה, מיום שנדבר עמו ... ואין ברור כמה יהיה גרות לבד וכמה עבדות וכמה עינוי, רק בדרך כלל (בסך הכל)". מכאן שאין לקבוע שבני ישראל עבדו את המצרים 400 שנה, אלא חלק גרו שם וחלק עבדו.

טז,יב: והוא יהיה פרא אדם: מה משמעות 'פרא אדם'? הנצי"ב: "הוא מפריא (גורם לפראות) את כל אדם בלי דעת דרך ארץ וחשיבות אנשים, אלא הכל הפקר ופראי אצלו". זהו הטרור העיוור, שפוגע בכל אדם 'בלי דעת דרך ארץ וחשיבות אנשים'. מעניין.

יז,יא: ונמלתם את בשר ערלתכם: מהו צורת 'ונמלתם'? הנצי"ב: "לא כפירוש רש"י שכתב 'כמו ומלתם', אלא 'ונמלתם' (דווקא) – אזהרה על הערל עצמו שישתדל שיהיה נימול", כלומר אם לא נימול על ידי אביו, שימול עצמו לכשיבגר. וזה כתוב למעשה בפסוק י"ד: "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו", כלומר חובה עליו למול עצמו.