אמירת ויכלו (2 תגובות לחידוש זה)
כתב המ"ב שאם אדם לא קידש בליל שבת- יקדש ביום שבת, אך לא יגיד ויכלו כיון שגמר מלאכת ה' בבריאת העולם הייתה בלילה.
והנה, אם אדם קיבל שבת לפני הלילה, באיזור פלג המנחה, יאמר אז ויכלו, אלא שלא מצינו בהלכה שיחזור ויאמר ויכולו כאשר מגיע הלילה.
ויש לעיין, מדוע אדם שמקבל שבת מבעוד יום, ואומר אז ויכלו, לא צריך לחזור ולומר ויכלו עם בא הלילה, הרי לכאורה ויכלו צריך להגיד דווקא בלילה, שאז הייתה גמר מלאכת ה', כמו שהבאנו לעיל בדברי המ"ב.
וביאור העניין, שתוספת שבת מועילה דווקא לדברים שאינם מהותיים ללילה דווקא, אך אמירת ויכלו מהותית דווקא ללילה, משום שגמר מלאכת ה' הייתה בלילה, ומדוע אדם שמקבל שבת מבעוד יום, לא מצינו שצריך לחזור ולומר ויכלו עם בא הלילה.
אשמח לקבל תשובות מהקוראים הנכבדים.
נראה לתרץ: בהקדם קושיא אחרת.
העולם נברא בניסן או תשרי בזמן שהיום והלילה שוים. נניח שצאת הכוכבים בשעה שש. בשעה שש ליל שבת נגמרה הבריאה.
אם שחי בצפון אנגליה, באלסקה, או אפילו בארץ בחורף, הוא מקבל שבת בחורף בשעה מאד מוקדמת, הרבה יותר מוקדם מהשעה שה' גמר את בריאת העולם, וא"כ איך הוא אומר ויכולו הרי עוד לא הגיע השעה שנגמרה בריאת העולם?
אלא חז"ל תיקנו לומר ויכולו בזמן שיש לו דין לילה ולא משנה מה השעה. כיון שלזמן הזה יש דין לילה, ובלילה ה' גמר בריאת שמים וארץ, אע"פ שזו לא אותה שעה, תיקנו לומר ויכולו, לזכר זה שה' גמר בלילה.
וה"ה פלג המנחה, כיון מי שקבל שבת מפלג המנחה יש לו דין לילה, כבר אפשר לומר ויכולו. חז"ל לא דקדקו שיהיה באותה שעה, אלא כל זמן שיש לו דין לילה, אפשר לומר ויכולו.
לעומת זאת למחרת שהוא כבר יום, לא שייך לומר ויכולו.
ברור שלא מדובר על איסור לומר ויכולו, אפשר לומר