חג סוכות ושמיני עצרת אומנם סמוכים אחד לשני, אך שמיני עצרת הוא עניין בפני עצמו שיש בו עניין אחר.

ניתן לבאר את ההבדל שבין חג סוכות לשמיני עצרת, שבסוכות  הקשר עדיין ארעי, הקב"ה עדיין לא מכניס אותנו לביתו אלא רק לבית ארעי בבחינת אירוסין, ואילו בשמיני עצרת הקשר בין עם ישראל לקב"ה הוא בבחינת נישואין – קשר קבוע, שבו מתגלה האהבה שבין הקב"ה לעם ישראל שהיא הרבה מעבר לכל מה שאפשר לעשות.

ויש להעיר שהן לאירוסין והן לנישואין ישנם יתרונות, מחד הנישואין הם הקשר הקבוע, הקשר שעל ידו יכולים הבעל והאישה לבנות בניין קבע, להביא חיים לעולם וליצור יצירה משותפת. מאידך באירוסין יש את הראשוניות, את ההתלהבות, שדווקא כיוון שהאדם חש שהקשר לא התקבע הוא מרגיש צורך לחזר ולהשקיע בעצם הקשר ולא רק ביצירה המשותפת. ומכאן גם השמחה הגדולה של סוכות.

אולם ברור שהקשר השלם והעליון יותר הינו בנישואין, שזה עניינו של שמיני עצרת, שלאחר כל המועדים של השנה כולה זוכים להגיע לחיבור השלם ועליון של ישראל והקב"ה, כדברי הזוהר: "מכאן והלאה אנא ואתון נחדי יומא חד" (בעברית: מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד).

כלומר, עניינו של שמיני עצרת הינו גילוי האהבה שבין הקב"ה לישראל, כדברי הגמרא (סוכה נה, ב): "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאיהנה ממך".

הקשר, השמחה, האהבה והיחס לקב"ה בשמיני עצרת, המשיכו את העניין ליחס ולקשר לתורה. שמיני עצרת נקרא גם חג שמחת תורה. מנהג ישראל לסיים את קריאת התורה ביום זה. אין אנו לומדים את התורה אלא רוקדים עם התורה במעגלים ובכך אנו מתקשרים קישור עמוק לתורה, קישור שהוא הרבה מעבר למה שלמדנו, כדברי הגמרא - שכבוד תורה גדול הרבה מעבר ללימוד התורה, כי כבוד התורה מייצג את הקשר הפנימי, הנשמתי העמוק של האדם לדבר ה' ואת היראה והכבוד לכל מה ששייך לעבודתו יתברך ובפרט לתורה.

שנה אחת, בעיצומן של ההקפות בישיבת מיר, עזב פתאום המשגיח רבי ירוחם לייבוביץ' את מקומו הקבוע שעל הבימה, שממנו היה מנצח על שמחת ההקפות, וניגש אל אחת מפינות האולם. שם ישב אחד הבחורים מול גמרא פתוחה ולמד. כל הנוכחים הביטו במחזה החריג, ואולם הבחור היה שקוע בלימודו ולא הבחין בנעשֶה. רבי ירוחם הניח את ידו על כתפו, והבחור הסב את מבטו ונחרד למצוא מולו את המשגיח בכבודו ובעצמו. הוא קם ביראת כבוד והמשגיח לחש דבר מה באוזנו וחזר לבימת ההיכל.

הבחור סגר מיד את הגמרא והצטרף למעגל הרוקדים. לאחר מכן סיפר שהמשגיח אמר לו: "בעיניי, מי שלומד בשעת ההקפות בשמחת תורה דומה למי שרוקד כל השנה בשעה שצריך ללמוד".

הרב גור אלון – מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219

מתוך האתר: "חב"ד-שיחת השבוע" - http://www.chabad.org.il/