"למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מג). ידועה המחלוקת בין ר"א ור"ע מהם אותם הסוכות שנאמרו כאן, האם סוכות ממש (כמו שלנו) או ענני הכבוד: 'דתניא: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). הרי שלדעת ר"ע זה סוכות ממש, ולדעת ר"א זה ענני הכבוד. אולם בספרא על הפס' מובא ההפך: '"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ר' אליעזר אומר: סוכות ממש היו. ר' עקיבא אומר: ענני כבוד היו'. (כך גם משמע במכילתא: '"וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם". מָה אֵתָם מָקוֹם, אַף סֻכּוֹת מָקוֹם. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין סֻכּוֹת אֶלָּא עֲנָנֵי כָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה ד,ה) "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה", וּכְתִיב: (יְשַׁעְיָה ד,ה) "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה." אֵין לִי אֶלָּא לְשֶׁעָבַר, לֶעָתִיד לָבֹא מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם", וְאוֹמֵר: (יְשַׁעְיָה לה,י) "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם"' [מכילתא שמות יג,כ] משמע שלר"ע סוכות הכוונה לענני הכבוד [אם כי שם מדובר על פס' אחר, ולא על מצות סוכות]). בפשטות היו שתי מסורות שונות, שבאחת מהם ר"א סבר ענני כבוד, ור"א סבר סוכות ממש, והייתה מסורת שאומרת ההיפך. אולם אולי אפשר שר"ע ור"א מודים שהסוכות זה כנגד סוכות ממש, וגם כנגד ענני הכבוד, ולכן אמרו פעם כך ופעם כך, ולכן גם במסורות הביאו זאת בשתי אפשרויות, כשהעיקר הוא ששני הצדדים קיימים, גם סוכות ממש וגם ענני הכבוד, שמשלים זה את זה. אולם אין זה מספיק, כיון שאם כך, אז היה צריך לומר את שני הדברים יחד בשם אחד מהם. לכן נראה שהסיבה שהביאו זאת בצורת מחלוקת זה משום שבאמת חלקו, לא על ששני העניינים היו קיימים, שלזה שניהם מודים, אלא באו להדגיש דברים אחרים, שהסוכה מתגלה בצורות אחרות כשמייחסים ולומדים מהם דברים. התורה הדגישה "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בנ"י" וגו', סימן שיש בזה לימוד לדורות שלכן צריך להדגיש שזה למען שידעו (ולכן הטור בסימן תרכה מביא הסבר לפס', כיון שצריך לדעת את טעם המצווה, ובלי זה 'לא קיים המצווה כתיקונה' כמו שמסבירו הב"ח. וראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א 'בצל אורה של הסוכה' מה מצוות הסוכה באה ללמדנו). לכן נראה שההבדל בין המקורות זה משום שבאו ללמד במקרים אחרים, מה יש ללמוד מהסוכה, ולכן הדגישו צד אחד של הסוכות במדבר באותו הקשר. אולי אפשר לדייק במקור שעליו מביאים את המחלוקת. בגמ' זה מובא על "כי בסוכות הושבתי את בנ"י", ובספרא מובא על "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים", ומיד לאחר דברי ר"א ור"ע מובא בספרא: '"בהוציאי אותם מארץ מצרים"- מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים', מזה משמע שעיקר הלימוד הקודם הוא על  לפני "בהוציאי" וגו'. ויותר מזה, מכך שאח"כ מובא שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים, משמע שכעין בא לרמז שקודם במחלוקת באו לומר על מה מלמד לדורות ההמשך, לעתיד לבא. לכן ר"א שסובר: 'בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל' (ר"ה יא,א), סוכות (שהם בתשרי) מסמל אצלו את עניין הגאולה שתהיה בתשרי. לכן מדגיש את הסוכות ממש, שבנ"י בנו לעצמם, שכך גם עלינו מוטלת החובה לבנות את הארץ במעשים בפועל, ולא רק לחכות שהמשיח יעשה זאת (ראה באריכות ב'קמעא קמעא' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן מביא שזה מעשי בנ"י, שבנו סוכות, כמו שלעתיד צריכים לבנות בתים וליישב את הארץ כדי לקרב את הגאולה. לעומתו ר"ע סבור כדעת ר"י: 'בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה שם). ממילא לשיטת ר"ע תשרי זה כבר אחרי מעשינו שעשינו למען הארץ (בניסן), שזה מקרב את השכינה לגאלנו יותר. לכן מביא שסוכות זה כנגד ענני הכבוד, שה' הביא לנו ענני כבוד על גבי מעשינו, כמו שלעתיד על גבי שאנחנו פועלים במעשים, ה' משלים מעשינו ומשרה לנו את שכינתו. או שר"ע בא להוסיף לדברי ר"א, שאנחנו פועלים ליישוב הארץ ולגאולה, ובעקבות זה ה' יעזרנו. כיון שר"א קודם לר"ע, ולכן ר"ע בא להשלים את דברי ר"א, שעלינו מוטל לעשות (כדברי ר"א) אף אם נראה שחסר סיכוי, שאין להתייאש, אלא יש לעשות, ולדעת שה' יעזרנו, כמו ענני הכובד שהגנו על הסוכות שעשינו. לעומת זאת, בגמ' מובא על הקטע של "כי בסוכות הושבתי את בנ"י", שמתמקד במה שהיה (שלא מביא את ההתחלה של הפס': "למען ידעו דורותיכם" שזה מדגיש את החשיבות ללימוד לדורות ממה שנעשה בסוכות ביציאת מצרים). לכן ר"א מביא שזה סוכות עננים, כיון שישיבת בנ"י במדבר לא יכלה להתקיים ללא ענני הכבוד, לכן מה שנאמר "כי בסוכות הושבתי את בנ"י" הכוונה ע"י ענני הכבוד. ור"ע שבא אחריו (ר"ע היה תלמיד של ר"א ור"י) בא להוסיף לדברי ר"א, שאמנם ישבו ע"י ענני הכבוד, אבל הם באו ע"י שבנ"י קודם פעלו כמה שיכלו לעשות כדי להתקיים, שזהו שעשו לעצמם סוכות ממש, ועל גבי מעשיהם זיכם ה' בענני כבוד. או שלר"א שסובר שבתשרי יגאלו, אם מנתקים את סוכות מלעתיד (שזה גם תשרי), ומתייחסים רק למה שה' הושיבם אז בסוכות, הרי היציאה הייתה בניסן, כך שסוכות מסמל את ההמשך, שזהו ענני הכבוד, שבאים לאחר מעשינו, כמו שלעתיד לאחר מעשינו לגאולתנו, ה' יעזרנו וישלים את מעשינו ע"י השגחת השכינה (הדימוי הוא שתשרי לאחר ניסן, לאחר תחילת הגאולה, כך נלמד שלעתיד לאחר מעשינו יצטרפו ענני הכבוד, שלא מקשר את הסוכות בתשרי לגאולה בתשרי, אלא כמנותק שמדגיש רק מה שהיה, ומזה נלמד לעתיד על התהליך). ואילו ר"ע סובר כר"י שבניסן ניגאל, ולכן יציאת מצרים ולעתיד מחוברים (שלכן שניהם בניסן) ולכן מה שיש ללמוד מיציאת מצרים זה שעלינו לפעול, וזהו שעשו סוכות ממש, שגם אם לא תלמד בפס' את ההתחלה, בכ"א יש לך ללמוד לעתיד, כיון שמחוברים במהותם, גם בלי הפס' שיגיד זאת. ואולי אפשר לומר שר"א מביא ענני כבוד, כיון שסובר שהגאולה תבוא עם תשובה (סנהדרין צז,ב), אמנם לבסוף הודה לר"י, שזהו ששתק (שם צח,א). אולם עדיין רואה את חשיבות הגאולה קשורה עם תשובה, שלכן מראש אמר שתלויים זה בזה, שכך זהו תפיסתו (שאמנם הודה לר"י שלא תלויה הגאולה בכך שיעשו קודם תשובה, אבל עדיין רואה את הגאולה כקשורה בתשובה ממש במהותה) [כיון שהוא מבית שמאי שהיו מחמירים, ולכן מחמיר בצורך לתשובה כראוי לגאולה]. לכן חג סוכות שזה כנגד לעתיד לבא (ראה ב'מועדי ישראל' 'סוכות' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א [אולי אפשר רמז מהספרא שאומר: 'מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים' משמע קצת שיש לו עוד עניין שלמד קודם, שלכן אומר שמהפס' למדים שאף הוא קשור ליציאת מצרים, משמע קצת שיש עוד הבנה אחרת בסוכות, ודווקא עכשיו מהפס' כאן הוא חיבר את סוכות ליציאת מצרים]) קשור לדבקות בשכינה ממש (שלכן קשור לתשובה כדי ליתקשר לקדושה כראוי) ולכן אומר ענני כבוד. ובא ר"ע ואומר סוכות ממש, כדעת ר"י שהגאולה לא קשורה כלל לתשובה, (בגאולה בעתה, בהתחלתה), ולכן מביא רק את הסוכות ממש, כמנותק לגמרי מענני הכבוד, אלא רק תלוי במעשינו הגשמיים (כמו שנעשה בימנו שתחילת יישוב הארץ, תחילת הגאולה, נעשתה ע"י רחוקים מתורה ומצוות). לעומת זאת בספרא מובא ההפך, כיון שר"א סובר שהתשובה קשורה לגאולה, ולכן רואה את אותם הדבקים במצוות, אלא שלצערנו דווקא המדקדקים לפעמים יצרם תוקפם מלפעול למען הגאולה ע"י יישוב הארץ (שבלעדיו אין התחלת גאולה) בשל שזה מעשים חומריים בעמל רב, וכן בשל שרואים את אותם שמיישבים את הארץ שרחוקים מתורה ומצוות (שגם ר"א הודה בסוף לר"י שלא תלוי בתשובה, כך שמודה שהגאולה באה גם ע"י שאינם שומרי תורה ומצוות), שזה נראה בעיניהם כריחוק מקדושה, ולכן נמנעים מלפעול. לכן ר"א מדגיש את הסוכות ממש, שצריך לפעול למען הגאולה והקשר לשכינת ה', ולא לסמוך שה' יעשה מעצמו. ור"ע מביא ענני כבוד, כיון שסובר כר"י שאין קשר בין הגאולה לתשובה, ולכן מדובר באותם שאינם דבקים בתורה ומצוות, בא ר"ע ומדגיש שה' הוא שמביא את ענני הכבוד, שכך ה' הוא שנותן בליבם את הרצון לחזור וליישב את הארץ, שזהו סוג של תשובה לה' השייך באותם הרחוקים (כמו שמביא מרן הגרח"ד שליט"א ב'קמעא קמעא'), לכן ר"ע אומר ענני כבוד, שזה מה שמקשר לה', וגם בא בעקבות מעשינו (של הסוכות ממש) ולכן קשור למעשי יישוב הארץ בפועל, שזה מקשר לגאולה, וחזרה בתשובה של כל בנ"י בסופו.