לאחר חורבן בית ראשון ע"י נבוכדנאצר (בשנת ג'קע"ד, 586 לפנה"ס) מונה ע"י מלך בבל, גדליה בן אחיקם כשליט על ערי יהודה. גדליה ניסה לשקם בכל יכולתו את שארית הפליטה ולבסס את מצבם בארץ. ישמעאל בן נתניה, שהיה מזרע המלוכה, שהוסת ע"י מלך בני עמון למרוד בבבל, הרג את גדליה ואנשיו. רצח זה גרם לכך, שגם שארית הפליטה עזבה את הארץ (למצרים), מחשש ששליטי הארץ (הבבלים) יראו ברצח זה כמרידה בהם ויבואו לנקום. וארץ ישראל נותרה חרבה ושוממה מזרע ישראל, וכך בוטל סופית הארגון המדיני ביהודה, ועם ישראל יצא לגלות ארוכה של יותר מ-2,000 שנים.

גלות שגילתה לעולם וגם לנו את הפלא הגדול הנקרא – העם היהודי – "כִּבשה בין שבעים זאבים".

במהלך הגלות הארוכה שעברה על העם היהודי, קמו עלינו אויבים אכזריים שכל כוונתם היתה להשמיד את העם היהודי. במדינות רבות שהעם היהודי השתקע בהן, סבלנו מאנטישמיות ומעלילות שווא, פרעות ת"ח-ת"ט, אינקוויזיציה, קנטוניסטים,  גירוש ספרד, השואה. על פי ההיגיון הרציונאלי לא יכול היה עם ישראל להחזיק מעמד אחרי כל התנאים הבלתי אפשריים והאויבים שקמו עלינו להשמידנו במשך הדורות.אך למרות אלפי שנות הייסורים, הרדיפות הגזירות, למרות הכל - האנושות לא יכלה לנו. כל האומות שרדפו אותנו, לא הצליחו במה שרצו – להשמיד אותנו. עובדה – אנו קיימים.

הסופר האמריקאי מארק טווין, שואל:

"היהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. הוא זוהֶר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים, ללא כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות היו לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שָׁמֵינוּ ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין. בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו. עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבּה, וכיום הם יושבים בחשֵכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי - מהו סוד חיי הנצח שלו?".

מהו סוד חיי הנצח של העם היהודי? התלמוד מספר על דו-שיח מעניין בין קיסר רומא לרבי יהושע בן לוי, שעסק בסוד הישרדותו של עם ישראל (תנחומא, פרשת תולדות, סימן ה):

"אדריאנוס אמר לרבי יהושע: גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים. אמר ליה: גדול הוא הרועה, שמצילה ושומרה ושוברן לפניה".

הקיסר ביקש להביע את הערכתו ליהודים החכמים, עם קטן ופיקח שהצליח לשרוד במשך מאות שנים בסביבה עולמית עויינת, והוא עשה זאת באמצעות משל: "גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים!" שבעים הזאבים הם רמז לשבעים אומות העולם, שביקשו לטרוף את עם ישראל הקטן הנמשל לכבשה.

אבל רבי יהושע בן לוי לא קיבל את המחמאה, וטען בפני הקיסר: "גדול הוא הרועה, שמצילה ושומרה" - זו לא הכבשה הפיקחת, זה הרועה ששומר עליה. זו לא הגאונות היהודית אלא השמירה האלוקית - בורא העולם ששומר על עם ישראל בכל מקום בו הם יהיו.

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מהספר "יהדות הלכה למעשה".  הרב דב בערל ווין, מהאתר "ישיבה" www.yeshiva.org.il

הרב משה גרילק, מהספר "פרשה ופשרה".  ערכים, www.arachim.org