בס"ד כ"ג תמוז תשע"ז

מקורה של תפילה זו בגמרא מסכת ברכות (יז ע"א), וז"ל הגמרא: "רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו; ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני".

והביא התשב"ץ קטן (סימן קטז) שיש לומר תפילה זו כשהוא יושב בתענית, לאחר שהתפלל תפילת ערבית. ועיין עוד ברוקח (סימן ריא). ובאבודרהם (סוף סדר תפילת התעניות). וגם הטור (או"ח תקסה) פסק כן להלכה, אלא שלדעת הטור יש לומר תפילה זו בתפילת מנחה לאחר אלקי נצור. ומרן בב"י הביא את דברי התשב"ץ הנ"ל, אך למעשה פסק כטור לומר זאת בתפילת מנחה, וז"ל השו"ע (תקסה, ד): "טוב לומר בתחנונים שאחר תפלת המנחה לאחר אלהי נצור וכו': רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו וכו'". עכ"ל.

והנה לכאורה אין חילוק בין תענית יחיד לתענית ציבור, ובכל תענית צריך לאומרה, יען כי הטור ומרן השו"ע הביאו הלכה זו בסימן העוסק בדיני עננו, ופסקו שהיחיד אומר עננו בין בתענית ציבור ובין בתענית יחיד, ולאחר מכן כתבו הלכה זו שטוב לומר "רבון העולמים" ולא חילקו בין תענית יחיד לתענית ציבור, וכן משמע בפשטות מהרוקח (סימן רי"א) שכתב לגבי תענית צבור את הבקשה הזו בלשון רבים (והביאו מרן בב"י). אך ראיתי לשולחן גבוה (תקסה ס"ק ח) שכתב: "ועכשיו לא נהגו לאומרו בתענית צבור כי אם בתענית יחיד". וביאר את הטעם לכך: "דבארבע צומות שבאו משום דברים הרעים שהרעו בהם, והם באים לחובה ולא לכפרה, לא שייך בהו לומר רבון העולמים. וכן בתעניות שגוזרים על כל צרה שלא תבא על הצבור לא שייך תפלה זו שהרי תפלה זו נאמרת ביחיד אחר תפלה בלחש ואפשר שאותו יחיד לא חטא באותה צרה שבא על[י]הם כי אין אנו יודעים בשלמי הרעה הזאת. אבל בתענית יחיד שעושה לכפרת עוונתיו שפיר שייך למימר תפילה זו כנלע"ד ליסד המנהג". עכ"ל.

 אמנם לדעת המאמר מרדכי (תקסה ס"ק ח) יש לאומרה בכל תענית ציבור, וזה לשונו: "ובסידורים שלנו כתוב לאמר בקשה זו בתחנונים שאחר תפילת ערבית כדברי התשב"ץ אך אינה כתובה אלא בסדר תענית יחיד בלבד. ואינו נכון אלא העיקר לאומרה בכל תענית, ואחר תפלת מנחה כדברי מרן ז"ל וכן נהגתי", עכ"ל. והביא דברי האחרונים הנ"ל בכה"ח (תקסה ס"ק כא). וכן משמע גם מהמטה אפרים (תרב, כה) שיש לומר בקשה זו בכל תענית ציבור. ובערוך השולחן תמה מדוע לא נהגו לומר בקשה זו, וזה לשונו: "ולא נהגו עכשיו לומר זה ולא ידעתי למה ונכון לאומרו שכן הוא בברכות [י"ז.] ובטור וש"ע סעיף ד'" [אך לא ניתן לדייק מדבריו אם כוונתו דווקא לתענית יחיד או גם לתענית ציבור].

ומרן הראש"ל הגר"מ אליהו זצ"ל בספר מאמר מרדכי למועדים וימים (פרק כד סעיף לא) כתב שיש לומר בקשה זו גם בתענית ציבור בתפילת מנחה ב"אלקי נצור" קודם "יהיו לרצון" השני. ואם שכח לומר - יאמר אח"כ. ויתירה מכך כתב מרן הרב זצ"ל בקול צופייך (ויחי תשס"ו גליון מס' 341): "אנו הנהגנו שביום התענית לאחר מנחה השליח ציבור אומר קטע זה בקול כדי להוציא אחרים ידי חובתם. ודבר זה לא חידוש שלנו אלא הובא בגמרא בברכות..." עיין שם.[1]

היא העול'ה:

לפי מה שנראה מדברי רבותינו הראשונים ולפי דברי מרן הגר"מ אליהו זצ"ל צריך לומר זאת בכל תענית ציבור ולא רק בתענית יחיד.

ויהי רצון שנזכה למה שהתנבא הנביא זכריה (ח, יט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" במהרה בימינו אמן.