ראשית אקדים ואומר, שמפורש ברמב"ם (פ"ט מהלכות תפילה, הלכה ח) ובטור (סימן רלד) שצריך לנפול על פניהם בתפילת מנחה, ואין חילוק בין שחרית למנחה. [וכבר ידוע שמנהג רוב הספרדים היום על פי דברי ג"ע ותפארתנו בעל הבן איש חי (כי תשא, יג) שאין נופלים על פניהם ממש, אלא רק אומרים מזמור "לדוד אליך" בלחש]. והן אמת שכמעט בכל סידורי הספרדים ועדות המזרח המצויים כיום, מובא שצריך לומר נפילת אפיים גם במנחה. ועיין עוד כה"ח (סימן רלב ס"ק ו; סימן רלד ס"ק ה).

והאמת ניתנת להיאמר, שגם אני תמהתי על המנהג הזה שנהגו בקהלות יהודי עיראק וכורדיסטאן לא לומר כלל נפילת אפיים במנחה אלא רק אומרים פסוקי "הטיבה ברצונך וכו'", והנה ראיתי שרבינו עבדאללה סומך זיע"א בשו"ת זבחי צדק החדשות (סימן ט) כבר נשאל על מנהג זה: "מה טעם אין נופלים על פניהם במנחה". והשיב: "אנחנו בבגדאד נוהגים שאין עושים נפילת אפים במנחה. והטעם כיון שצריך לזה כוונה גדולה ואין אנחנו יכולים" עכ"ל. וכנראה בעקבות כך התפשט המנהג שלא לומר נפילת אפים במנחה בעיראק וכורדיסטאן.

וכיוצא בו כתב ח"ר עזרא דנגור (הובא בספר "נחלת אבות" ששון, עמ' 107) במכתב תשובה העוסק בעניין נוסח התפילה בבגדאד בזמנו, וזה לשונו שם: "כל יום במנחה, אחר החזרה, היו אומרים וידוי ונפילת אפים. היום לאחר הוידוי אומרים הטיבה ברצונך וכו' אז תחפוץ ויהי שם ה' מבורך וכו' מה אדיר שמך בכל הארץ וקדיש תתקבל" עכ"ל. אם כן מנהג בגדאד הקדמון היה כן לומר נפילת אפים במנחה ורק לאחר זמן שינו.

ולאחר זמן ראיתי שנשאל על מנהג זה גם רבי יעקב חיים, בנו של הבן איש חי זיע"א, (בספר ידי חיים, מהדורת סאלם, שנת תשנ"ח, שו"ת רבי יעקב חיים, סימן ה), וז"ל השאלה: "ומה ששאלת למה אין נופלין ע"פ במנחה", והשיב שם הרב יעקב חיים זיע"א, וזה לשונו: "ודאי מן הדין צריך ליפול על פניו במנחה, ואין חילוק בין מנחה לשחרית אלא מן הדין צריך ליפול על פניו, כמ"ש הרמב"ם ז"ל הל' תפילה פרק ה הל' טו, ומקדם קדמתה היו פה בגדאד יע"א היו נוהגים ליפול, אחר כך הציבור מעצמם ביטלו אותה בתפילת מנחה ולא מיחו בידם החכמים. והטעם, לפי שהיא צריכה דעת צלול כמ"ש בזוהר, ועכשיו שבמנחה מתפללים חבורות הרבה בכל בהכ"נ, אין להם לב צלול. ובבית מדרש של בית זלכה גם עכשיו נהגו ליפול על פניהם, ותל"מ" עכ"ל.

אם כן מוכח מדברי רבינו יעקב חיים זיע"א שאין זה המנהג של תלמידי חכמים, ובאמת שגם רבינו יוסף חיים זיע"א בספר "בן איש חי" לא חילק בין שחרית למנחה לעניין נפילת אפיים.

ועוד דבר אומר, שניתן לראות את השינויים במנהגי בגדאד בסידורים השונים שהודפסו במהלך השנים, לדוגמה: בסידור "מנחת ירושלים" (ירושלים שנת ה'תרפ"א, עמ' לח; בגדאד שנת ה'תרפ"ח דף כח ע"ב) שהודפס בירושלים ולאחר מכן גם בבגדאד והוא ערוך על פי  מנהג בגדאד, בתפילת מנחה כלל לא הובא לומר 'לדוד אליך' במנחה אלא רק פסוקי "הטיבה ברצונך וכו'". כמה שנים לאחר מכן בשנת ה'תש"ה כבר הודפס בסידור זה נפילת  אפיים במלואה (מזמור "לדוד אליך" ותחינת "אבינו מלכנו"), ולאחר מכן הביאו שם את מנהג בגדאד וז"ל: "בבגדאד וסביבותיה יש  נוהגים לומר פסוקים אלה אחרי ויעבור" ואז הביאו את פסוקי "הטיבה ברצונך וכו'".

וכן בסידור "תפילת ישרים" הנפוץ (הוצאת צ.י מנצור, עמ' קסג) הובאה נפילת אפיים במלואה בתפילת מנחה (לדוד אליך וכו'), ורק לאחר מכן הובא מנהג בגדאד ופסוקי 'הטיבה ברצונך' וזה לשונו לפני פס' אלו: "יש נוהגים בבגדאד וסביבותיה לומר פסוקים אלה אחרי ויעבור".

ולמעשה נראה שכיום הולך ומתפשט המנהג לומר נפילת אפיים כרגיל במנחה, וכן נראה בעליל דעת מרן הגר"מ אליהו זיע"א ממשיך דרכו של הבן איש חי (עיין בסידור "קול אליהו" שכלל לא הזכירו שם את מנהג בגדאד לומר פסוקי "הטיבה ברצונך" במקום נפילת אפיים, וכן בסידור "עוד יוסף חי" לרי"ח מזרחי שליט"א).

https://www.hidush.co.il/media/2147532278//1.JPG - תמונה מסידור שהודפס בבגדאד בדפוס ח"ר עזרא דנגור שנת תרס"ט.