'אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר (דברים ד, לב) "למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים". כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך". אמר ר"א: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר "למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים". כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר "אחור וקדם צרתני" וגו'. קשו קראי אהדדי! אידי ואידי חדא מידה היא' (סנהדרין לח,ב). קשה לומר שגודלו של אדם הראשון היה כ"ך גדול. לכן נראה שהכוונה בזה, שאדם הראשון קודם לחטא היה שולט בכל העולם ובשמים. זהו 'מסוף העולם ועד סופו' ששלט בכל הגשמי, ויחד עם זה גם 'מן הארץ עד לרקיע' שהיה שולט גם בשמים, על המלאכים. מעין הנאמר על שלמה המלך: 'אמר ריש לקיש: בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה'", ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר (מלכים א ה, ד) "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה". רב ושמואל, חד אמר: תפסח בסוף העולם, ועזה בסוף העולם, וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על כל העולם כולו. ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, שנאמר (קהלת א, יב) "אני קהלת הייתי מלך על ישראל" וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א, א) "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז) "הנה מטתו שלשלמה" וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על מקלו, שנאמר (קהלת ב, י) "זה היה חלקי מכל עמלי", רב ושמואל, חד אמר: מקלו וחד אמר: גונדו' וכו' (שם כ,ב). הרי שאצל שלמה בתחילה מלך אף על השמים, ובעקבות חטאו ירדה שליטתו עוד ועוד. ('בתחילה - קודם שנשא שלמה נשים נכריות מלך אף על עליונים'. רש"י). כך גם אדם הראשון בתחילה מלך על כל העולם, התחתונים והעליונים, ובעקבות חטאו הורדה שליטתו (שלמה חטא בנשיו [ואף בסוף הטו את לבבו], כמו אדם הראשון שחטא מחוה שנתנה לו לאכול [ואף הכריחה אותו לחלק מהדעות]). אולי זהו "אחור וקדם צרתני", פרש"י (ע"פ חז"ל): 'אחור וקדם - שני צורות דו פרצופין (ברכות דף סא:)'. בפשט משמע בגמ' שאחור וקדם הכוונה לפני החטא ולאחר החטא. נראה שזה אותו עניין, שקודם לחטא ולאחריו קשור בשליטתו על העולם, וזהו דו פרצופין, שקודם היה מאוחד לגמרי עם חלק האשה, ובעקבות הפרוד וחטאו הוא כבר לא מאוחד לגמרי עם האשה, אלא עכשיו רבים אחד עם השני וכדו'. כך גם קודם היה מאוחד עם העולם, שהכול היה תחתיו, כיון שכל העולם עומד בשביל האדם, וכיון שחטא פגם בחשיבות מהות האדם בעולם, ולכן ירדה שליטתו בעקבות החטא. מה שנאמר 'חדא מידה היא' הכוונה שמי שקשור במהות הקדושה של אדם קדוש, הוא שולט גם בעולם וגם בשמים, ששניהם קשורים לאדם. זהו שמובא קודם: 'אמר רב יהודה א"ר: בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבש"ע מה מעשיו? אמר להן כך וכך מעשיו. אמרו לפניו: רבש"ע (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". הושיט אצבעו קטנה ביניהן, ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה. כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה, שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו: רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך? אמר להן: (ישעיהו מו, ד) "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול" וגו''. הרי שקיום המלאכים קשור לאדם. וכן בהמשך: 'אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב (שמות כד, א) "ואל משה אמר עלה אל ה'", עלה אלי מיבעי ליה? א"ל: זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב (שמות כג, כא) "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב (שמות כג, כא) "אל תמר בו אל תמירני בו". אם כן "לא ישא לפשעכם" למה לי? א"ל: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב (שמות לג, טו) "ויאמר אליו אם אין פניך הולכים" וגו'', הרי שמשה קבע שהמלאך שחשיבותו רבה מאוד (ששמו כשם רבו וצריך לומר שאין לעבדו) לא ילך עמהם, הרי ששולטים על המלאכים. כמו כן גם עניין השליטה על הארץ נאמר קודם: 'אמר רמי בר חמא: אין חיה רעה שולטת באדם, אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר (תהלים מט, יג): "נמשל כבהמות נדמו"', הרי שהחיה שולטת על אדם בשל שאין בו דמות אדם, אבל כשיש לו מהות אדם קדוש, הוא שולט על הכול, כולל החיות הרעות. אנחנו בנ"י נוצרנו כדי לגלות שם ה' בעולם, שכך ע"י התורה אנו זוכים להיות אדם קדוש. נראה שלכן גם דרשו על אדם הראשון: 'ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר (תהלים קלט, יז) "ולי מה יקרו רעיך א-ל". והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית ה, א) "זה ספר תולדות אדם"? מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו. כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו ונתעצב במיתתו. אמר "ולי מה יקרו רעיך א-ל". ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר (בראשית ג, ט) "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה" אן נטה לבך. רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כתיב הכא (הושע ו, ז) "והמה כאדם עברו ברית" וכתיב התם (בראשית ט, ט) "את בריתי הפר". רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא "עברו ברית" וכתיב התם "את בריתי הפר" (ירמיהו כב, ט) "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם"'. שזה כנגד בנ"י שבאים לתקן את פגמו של אדם הראשון. לכן יש חשיבות לראיית כל ת"ח של הדורות, להתחבר בזה אליהם (שיש בראיה חיבור רוחני, כמובא ביהודי הקדוש שלכן ה' נתן למשה לראות את א"י, כדי להתחבר בזה רוחנית לא"י ע"י חיבור בראיה) ולכן כאב לו על ר"ע שמת על קידוש השם, לתקן את העולם שפגם אדם (שזה בהמשך לתורתו של ר"ע שגם בזה תיקן בעולם). ודיבר ארמית, רמז לאברהם אבינו, אב בנ"י שבא מארם נהרים (שהוא האב הראשון, ההתחלה, כמו שאדם התחלת האנשים). לכן חטאו היה שנטה לע"ז (מין) שזהו היפך מאברהם אבינו שכפר בע"ז, וכך כל בנ"י וכל התורה נגד ע"ז, לתקן את החטא בעולם. לכן גם היה מושך בערלתו, היפך מאברהם שהצטווה על המילה, וכן כל בנ"י נקראים מולים (משנה נדרים ג,יא). גם היה כופר בעיקר, היפך מאברהם ובנ"י, שאנו מפיצי שם ה' בעולם, מעידים על ה' ("ואתם עדי נאם ה' ואני א-ל" [ישעיהו מג,יב] '...כיוצא בו "ואתם עדי נאם ה' ואני א-ל", כשאתם עדיי אני א-ל, וכשאין אתם עדיי כביכול איני א-ל' וכו' [ספרי דברים סימן שמו]). (נראה שהעמידו שלושה חטאים, כנגד שלושת האבות של בנ"י, שייסדו את עם ישראל שבא לתקן את העולם מחטאו של אדם הראשון). אנו מתקנים את חטאו של אדם הראשון ע"י התורה, לכן גם מובא מיד לאחר חטאי אדם הראשון: 'ר"א אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס'. לומר שאנו מתקנים ע"י התורה. נראה שלכן כשמגביהים את הס"ת מצביעים עם האצבע הקטנה (אם כי זה לא מעכב ואפשר בכל אצבע) רמז שאנו הולכים אחר התורה, והיא מעלתנו ומהותנו, ולכן מגביהים את הס"ת למעלה, לכבוד וכעין רמז שאנו תחתיו, ומצביעים באצבע להראות את רצוננו להתחבר לתורה, שכביכול נוגעים בו כדי להתחבר אליו, וכן כדוגמה של לימוד בספר שמצביעים על מקום הלימוד. ההצבעה היא גם רמז לפגמו של אדם הראשון. שאנו באים לתקן את העולם שקלקל, ולהחזירו לקדושתו לכן מצביעים ביד, כמו שה' מיעטו ביד: 'כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו', ובמיוחד באצבע קטנה לרמז שאנו מתקני העולם, כמו שה' ענה למלאכים שטענו לפקפק בקיום העולם בשל חטאי דור המבול והפלגה: 'אמר להן: (ישעיהו מו, ד) "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול" וגו'', שסובל את האדם, כיון שבסוף העולם יתוקן על ידנו, ע"י התורה. לכן באצבע קטנה, כמו האצבע בה ה' שרף את הכת הראשונה, וכן את הכת שניה: 'הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם', כך אנו מראים את מעלתנו כאנשי קודש בעולם, שמיועדים להיות מחוברים לתורה ולתקן את העולם כולו.