"כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,ז-י). שבע פעמים מוזכר בפס' אלו המילה "ארץ". שבעה קשרים של טוב הארץ. מהי טוב הארץ, רק העניינים החומריים? ודאי שלא, אלא יש קשר של קדושה בא"י, לתקן את כל העולם. זהו מעלת א"י שבה החומרי דבוק בקדושה, ראה בהרחבה ב'בשערי הארץ' ('התורה לדורנו- דברים') 'טובה האמתי של הארץ'. אלא שאם כן אז מדוע מוזכרים עניינים גשמיים, ולא נאמר במפורש על ענייני קדושה? בפשטות נראה שאם היה מובא דברים של קדושה במפורש, אז היה בזה קצת עמעום של מעלת א"י שהחומרי שבה קשור לקודש, שהיה נראה כמחולק קצת בניהם. לכן נאמר בדגש רב על החומרי, פרוט רב על החומרי כדי להדגישו, ובסוף נאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה”, שבזה אומר שכל שנאמר קודם זה קשור לקדושה, כל החומרי שנאמר קודם מביא לקדושה. בזה מוכח שהכל מחובר ממש, שזהו מעלתה המיוחדת של א"י. נראה שלכן פתח קודם בפס' על נחלי מים, שזה מיד מעלה בדמיון את ענייני הטהרה, שא"י מטהרת במעלתה המיוחדת, ולכן לא משקיעה בגשמי הגס. נראה שלכן מביאה המשנה בלשון: 'ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהורים' (משנה מקואות ח,א) לרמז על קשר טהרה בין מעלת א"י והמקואות שבה, אולי על בסיס הפס' שלנו. יש כאן ארבעה פס', נראה שזה כנגד אותיות שם הויה, שבא"י אנו מגלים את ה' בעולם, שזהו מעלת א"י (שכל ענייני הקדושה קשורים לא"י. נבואה קשורה לא"י [מכילתא שמות יב,א], תורה ומצוות עיקרן בא"י [ספרי "עקב" סימן מג] אפילו אריכות ימים שמכוח הקדושה זה בא"י [ברכות ח,א. שאריכות ימים זה בארץ, ובחו"ל מכוח קדושת ביה"כ] וכאן קשורים לשכינה שלכן הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז [כתובות קי,ב] שמתרחק מה'). לכן כנגד גילוי שם הויה שקשור בתיקון העולם, שכיום נכתב ונקרא אחרת, ולעתיד יקרא ככתבו (פסחים נ,א), נאמר בארבע פס' על א"י שמתקנים בה את העולם (וגם הקמת הארץ משממונה קשור לגאולה). האותיות של תחילת הפס' הם: כ, א, א, ו. גימטריה כ"ח, כנגד "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא,ו) שזו הסיבה של התחלת התורה במעשה בראשית ולא מ"החדש הזה לכם" (רש"י. בראשית א,א) לומר שהארץ שלנו. אולם נראה שביותר עומק, סיפור הבריאה והאבות וכו' זה כדי להראות שיש לתקן את העולם וזה קשור אלינו, ולכן גם נתינת הארץ לנו קשורה בזה, שבארץ עיקר התיקון שאנו עושים. עוד נראה שזה כו + 2, כנגד שם הויה (כו) ועוד שני שמות שיוצאים ממנו כיום (אדנות ואלוקות) עד שנתקן. נראה שנאמר שבע פעמים "ארץ" כדי לרמז שבעיקר כאן בא"י אנו מתקנים את העולם שנברא בשבוע הבריאה, ולכן שבע כנגד ימי הבריאה שבהם ששת ימי מעשה ושבת קודש, כך אנו מחברים את העולם עם הקדושה בא"י. כמו שהחת"ס מביא שבפירות א"י יש מעלת שבת (סופי אותיות “ארץ זבת חלב ודבש”). נראה שמעלות א"י מרמזות על ימי הבריאה, שבכל פעם שנאמר “ארץ” יש בו קשר כנגד יום בבריאה: פעם ראשונה נאמר “ארץ טובה”, כנגד האור ביום הראשון שנאמר "וירא אלקים את האור כי טוב" (בראשית א,ד). פעם שניה נאמר "ארץ נחלי מים" כנגד יום שני בבריאה שבו: "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" וגו' (שם,ו), וכמו שביום שני הובדלו המים בשמים (רקיע) ובארץ, כך גם כאן "עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר", בקעה כנגד הארץ, והר (גבוה) כנגד הרקיע. פעם שלשית נאמר "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון" שזה כנגד יום שלישי שבו "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו" וגו' (שם,יא), שיש חטה ושעורה שהם כמו העשב שהוא חד שנתי (פרי אדמה), וגפן ותאנה ורימון הם עץ. פעם רביעית נאמר "ארץ זית שמן ודבש" זה כנגד יום רביעי שבו נתלו המאורות שעל פיהם אנו קובעים את החודשים (ראה רש"י בראשית א,יד '"וּלְמוֹעֲדִים"- ע"ש העתיד שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה'. בנוסף מתחשבים בעיבור השנה עם התקופה של החמה [ר”ה כא,א], ולכן קשור המועדים גם לשמש), זהו כשמן ודבש שזה לא הפרי עצמו בטבעיותו, אלא היוצא ממנו על ידנו. (וגם תפקידם "להאיר על הארץ" [בר' א,טו] ולכן כיון שהפירות כנגד שלישי שבו גם התגלתה הארץ, לכן היוצא מהפרי כרומז על פעולת המאיר לארץ). בנוסף, משמן מדליקים נרות שמאירים, כעין המאורות. פעם חמישית נאמר "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה", שזה כעין רומז על המן שהוא "לחם מן השמים" (שמות טז,ד) [שהלחם בא”י מחליפו], וממילא כדומה לו התוספת "לא תחסר כל בה" כרומז על השליו שאכלו במדבר, כך זה כנגד היום החמישי שבו נוצרו העופות, כמו השליו. גם עוף זה אוכל שעף, ולכן כעין דומה ליורד מהשמים כמו המן. (בחמישי גם נוצרו הדגים, שזה כעין דומה למן שהוא אוכל שנמס [שמות טז,כא] כעין נוזל-מים, שאוכל בקשר למים זהו הדגים). פעם שישית נאמר "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת" שמלאכת חציבת הנחושת וברזל, ובכלל השימוש במתכות זהו מעשה ידי האדם, ולכן כנגד יום שישי שבו נברא האדם. גם הבהמות נבראו בשישי, שעם המתכות מכינים מחרשה וכדו' שמשתמשים בה עם הבהמה. פעם השביעית נאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" שזה כנגד יום שבת שהוא קודש, כך גם כאן זהו ענייני קודש, שמברכים את ה'. כמו ששבת היא השפעת קדושה לכל הבריאה, כך גם כאן נאמר שמברך על הארץ הטובה שניתן לנו, שזה חל על כל מה שנאמר קודם כנגד הבריאה.