אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא [ויקרא,ד,כ"ב]

-אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו [ריב"ז-הוריות,י,ב]

מעלת נטילת אחריות ע"י הגדולים והמנהיגים מוצאת ביטוי גם בהלכות פיקוח נפש בשבת. במצב כזה, הראשונים שנדרשים "להיחלץ חושים" ולעשות להצלת החיים הינם דווקא גדולי הדור והחכמים, כדברי הרמב"ם [שבת,ב,ג]: "...אין עושין אותן לא ע"י גויים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה...". בדרך כלל, כאשר יש הכרח לעבור על איסור בגין סכנה, נוהג הכלל "הקל הקל תחילה" ואם-כן היה מתבקש להעדיף גוי או קטן. אולם בשל החשש שבמקרים דומים יהססו מלהזדרז בהצלה, או יחפשו גויים שאינם זמינים [או אינם זריזים] ובכך יסכנו חיים, -אין לעשות חישובים, ויש לפעול כרגיל. אמנם, יש להעדיף עשיית המלאכה בשינוי כאשר הדבר לא יעכב בכלל את הפרוצדורה הנדרשת [רמ"א,שכ"ח,ט"ו] אולם אין חייבים לחשוב על-כך.

מאידך, כאשר מדובר בפיקוח נפש אולם הרפואה אינה דחופה ובהולה, יש למעט באיסורים ככל האפשר, הן מבחינת מספר העוסקים בפעילות הרפואית, והן מבחינת חומרת האיסור: דאורייתא, דרבנן, שינוי, גוי וכיו"ב. ובכל מצב של ספק בהגדרת המצב, יש לנהוג לקולא ולהחמיר בפיקוח נפש, שהרי כל ספק פיקוח נפש דוחה שבת.

לעתים יהודי חילל שבת לצורך פיקוח נפש, אך בדיעבד התברר שלא היה בכך צורך, או שכבר קדמוהו אחרים. לא זו בלבד שאין בכך כל חטא וגם לא טעות בדבר מצווה, אלא אדרבה: זו מצווה, שהרי נעשתה לצורך הצלת חיים, ויש לעושה שכר טוב מאת ה'! [משנה ברורה,שכ"ח,סקמ"ב]