בס"ד

מסכת אבות פרק ראשון משנה ד'

"יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יחונן איש ירושלים קבלו מהם.

יוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם."

הסבר:

(יוסי בן יועזר:נשיא סנהדרין

יוסי בן יוחנן:אב בית דין.)

מה זה "יוסי בן יועזר איש צרדה"?

אלא שהיה גר בצרדה שהייתה ממוקמת בנחלת אפרים.

ממי קבלו?-שתי דעות יש:

א-קיבלו מאנטיגנוס ובית דינו(שהיה בה)

ב-קיבלו משמעון הצדיק ומאנטיגנוס.

"יהי ביתך בית ועד לחכמים"-תשתדל שהחכמים ילמדו ויתוכחו אצלך בהלך כי תלך אחריהם במידותיהם ובדרכיהם.

משל למה הדבר דומה?

למישהו שהולך לחנות בשמים אפילו שלא קונה כלום מריח טוב,

או להפך למי שהולך למעבד עורות (המשתמש עם צואה)אפילו שלא התעסק בשום עור נהיה מסריח.

והנמשל הוא:

מי שמארח אצלו חכמים ודנים ומתווכחים אפילו שלא השתתף איתם בדיונם עדיין הוא סופג את התורה(כמו בשמים),

 והנמשל של הצד ההפוך:אם מישהו הולך או מארח אצלו  עבודה זרה אפילו אם לא השתתף איתם בהשתחוויות הוא סופג (לא עלינו) את טעם הטומאה ואת העבודה זרה.

ועל כך אמרו במסכת ברכות דף ס"ג עמוד ב:

שהיה מעשה שהלכו תלמידי חכמים לבית מלון, מיד פתחו בכבוד הבית מלון ואז קם רבי נחמיה ואמר:ביתרו ראינו שבגלל שהוא אירח את משה לא רצה ללכת להלחם עם מדיין אפילו שיתרו אירח את משה רק בשביל עצמו, אז מי שמארח תלמיד חכם לא בשביל טובת עצמו הלכת כמה וכמה.

ואז פתח ר' יוסי הגלילי ואמר:כתוב שה' ברך את עובד האדומי בגלל שהארון היה אצלו, ואם ארון שהוא לא אוכל ושותה אלה רק צריך מקום אז מי שמארח תלמיד חכם לא רק בשביל שישב אצלו הלכת כמה וכמה.

וכתוב גם בברכות דף י' עמוד ב:

מה פירוש הפסוק:"איש קדוש הוא עובר עליו תמיד"?

אלא מי שמארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב קורבן תמיד.

וכתוב בכתובות דף ק"ה עמוד ב:

וכי אלישע אוכל ביכורים(הרי לא היה כוהן)אלא מי שמביא  מתנה לצדיק מעלה עליו הכתוב כאלו הביא ביכורים.

וגם כתוב ביומא  דף ע"א עמוד א:

מי שמביא לצדיק יין מעלה עליו הכתוב כאלו ניסך יין בבית המקדש.

וגם כתוב במסכת כתובות דף קי"א עמוד ב:

כתוב:"ליראה את ה' אלוהיך ולדובקה בו"

והרי אי אפשר להדבק לשכינה שכתוב:"כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא"

אלא מי שמשיא בתו לתלמיד חכם או מי שנותן מנכסיו לחכמים מעלה עליו כאלו נדבק בשכינה.

"והוי מתאבק בעפר רגליהם"-כלומר:לך אחריהם לכל מקום אשר רוצים ללכת, ואז יעלו אבק (פעם לא היה מדרכה ומי שהיה מהלך היה מעלה אבק)ותתלכלך ממנו.

ואיך עושה זאת?

שננס רב לא יגיד איני צריך לו אלא ישיב לפניו ילמד ממנו, ולא ישב עמו על אותו ספסל או על אותו כסא אלא ישב על הקרקע לפניו ביראה ולא בקלות ראש.

ולפי רבי חיים מוולוז'ין  (בלשוני):

מתאבק מלשון האבקות כמו שכתוב:"ויאבק איש עמו"

כלומר:אם יש לתלמיד שאלה על רבו לא ישמרנה בתוכו אלא ישאל אותה כי יכול להיות שהתלמיד צודק.

"והוי שותה בצמא את דבריהם"-הקשב בצימאון ובהשתוקקות לדברי חכמים(כמו מישהו צמא מאוד ושותה).

כמו שכתוב כל הצמא לכו למים ואין מים אלא תורה ומה מים לא נשארים במקום גבוה אלא כל הזמן זורמים למטה(מטבעם)כך אין התורה מתקיימת רק במי שדעתו שפלה.

ומאין רואים זאת ?

מדוד  שאמר:"אנכי תולעת ולא איש",וגם נאמר:"לא גבה לבי ולא רמו עני"

ובגלל שלא גבה לבו והיתה דעתו שפלה זכה להיות חכם בתורה.