היחס של ה' להליכת בלעם היא בארבעה מקומות. פעם ראשונה כשבלעם שואל אם ללכת, ה' עונה "לא תלך עמהם" (במדבר כב,יב). פעם שניה כשבלעם שואל, ה' עונה לו "קום לך אתם" (שם,כ). פעם שלישית כשבלעם הולך, נאמר "ויחר אף אלקים כי הולך הוא" (שם,כב). ופעם רביעית לאחר מעשה המלאך, שאומר לו "לך עם האנשים" (שם,לה). גם הנסיונות של בלעם להזיק לבנ"י היו בארבעה פעמים: פעם ראשונה "קרית חצות" (כג,לט וגו'), פעם שניה "שדה צפים" (כג,יד וגו'), פעם שלישית ב"ראש הפעור" (כג,כח וגו') ופעם רביעית זה בעצה להחטיא את בנ"י בעצת בנות מואב ("לכה איעצך" [כד,יד] 'מה לעשות, ומה היא העצה? אלקיהם של אלו שונא זימה הוא' וכו' [רש"י]). נראה שארבעת הפעמים של ההתייחסויות של ה' זה כנגד הרצון של בלעם לפגוע מארבעה צדדים. לכן ארבעה פעמים התייחס להליכתו, ואמר לו שלא יקלל (שאמר שלא ילך, או שילך אבל לא יקלל, או שכעס כשהלך עם שרי מואב 'לבו כלבם שוה' [רש"י כב,כא]). נראה שזה משום שאולי חשב בלעם לקלל ע"י שלא יהיה מי שיגן על בנ"י, ולכן כנגד שלושה אבות ומשה, שהם המגנים על בנ"י. שמנסה לקלל ע"י שאחת מההגנות לא תגן, ואז אולי יוכל לפגוע דרך זה. נסיונות בלעם היו ע"פ ארבעת האפשרויות לפגוע באדם, שזה ע"י מניין, ע"י כישוף, ע"י עין הרע וע"י החטא (ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “בלק" א'). כישוף הוא ע"י מכשפים שהם קשורים לע"ז, שהכישוף הוא 'אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז,ב) לכן נראה שקשורים לע"ז שגם הוא כעין מול פמליא של מעלה, שהע"ז מכוונת את האלוהות כלפי מטה. לכן "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף" (דברים יח,י) שמובאים יחד ע"ז (מעביר בנו באש) קוסמים ומכשפים. והנה באברהם נאמר "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית טו,ה) ומיד מובא ברית בין הבתרים שבה נאמר על גלות מצרים והגאולה ממנה והשיבה לארץ (פס' יג-טז). לכן ניסה בלעם לתת להם מניין, לעם שיצא ממצרים ועכשיו חוזר לארץ, שבכך בא להזיקם. כמו שה' סיפר אז (כשאמר על אי מניין בנ"י מהיותם רבים) לאברהם על גלות מצרים, שהיא נזק לבנ"י, ואף על אברהם נפל פחד: “והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו" (יב), כך חשב שיזיק לבנ"י בהקשר לזה. יצחק ניזוק מהע"ז של נשי עשו (רש"י. בראשית כז,א) ולכן קשור לכישוף כמו שאמרנו שהוא שקשור לע"ז, וכך בא להזיק גם לבנ"י (כמו שהוזק יצחק). אצל יעקב בשל קנאת האחים באו למכור את יוסף, וזה גרם שירדו לגלות מצרים: 'ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' (שבת י,ב). כך גם כאן ניסה בלעם להזיק לבנ"י ע"י עין הרע, כמו שהם קינאו ביוסף והגיע הנזק של גלות מצרים. ולבסוף ניסה ע"י שיחטיאו את בנ"י, שזה עכשיו אצל משה רבנו, כמנהיגם. לכן גם בבנות מואב זה כעין מודגש נגד משה, שזמרי '.. והביאה אצל משה, אמר לו: בן עמרם זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך?' (סנהדרין פב,א). לכן כנגד ארבעה דברים שבלעם חשב מראש איך להזיק כפירצה מצד זכות המגנים עלינו, ה' אמר לו ארבעה פעמים שלא יקלל את העם, כשהסיבה היא: כי ברוך הוא. עוד נראה שבלעם ניסה להזיק ע"י הזכרת ארבעת חטאי בנ"י, כמו שמובאים בהקשר לעדת קרח: '"וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" - (תנחומא; מ"ר) מפני המחלוקת שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל - (שמות לב, יא) ויחל משה, במתאוננים - (במדבר יא, ב) ויתפלל משה, במרגלים (שם יד, יג) - ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני' (רש"י. במדבר טז,ד). לכן בלעם ניסה להזכיר את חטאיהם ובכך להביא למידת הדין ולהזיקם. לכן כנגד העגל שבהקשרו 'וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים' (רש"י. במדבר א,א) בלעם פעל כנגד זה את ההיזק במניין. ובפרט שהמניין שלאחר העגל הוא: '...ואחד אחר מעשה העגל "כי תשא את ראש בני ישראל'" וגו' (שמות ל, יב)' (במדבר רבה ב,יא), והרי בפס' זה נאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" שמלמד שבלי מחצית השקל בא דבר, כשמונים את בנ"י (ברכות סב,ב). לכן ניסה בלעם להזיק כנגד חטא העגל ע"י המניין. בפעם השניה ניסה ע"י הזכרת חטא המתאוננים, שזה נעשה בעקבות הערב רב: "ויהי העם כמתאננים רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" (במדבר יא,א) '"בקצה המחנה" - במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב' (רש"י). [גם ההמשך "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה" (שם,ד) '"והאספסף" - אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים' (רש"י)] והרי הערב רב יצאו אתם ממצרים, ולכן מן הסתם היו בהם מכשפים וקוסמים שמצרים הייתה מלאה בהם (וכן גם מצאנו שעשו הערב רב את העגל בכישוף-בחרטומיהם [תנחומא “כי תשא" סימן יט]). לכן דרך זה (כישוף וקסם) ניסה בלעם להזיקם, תוך הזכרת חטא המתאוננים. בפעם השלישית ניסה בלעם דרך חטא המרגלים, שהם דיברו רעה על הארץ, כעין עיה"ר שמחיל רעה על הדבר, וכן הביאו אתם מפירות הארץ להראות כמה הם רעים ומגושמים. לכן בלעם ניסה להחיל עיה"ר תוך הזכרת חטא המרגלים. הפעם הרביעית הייתה ע"י הזכרת חטא קרח ועדתו (שם משה נפל על פניו שתשש כוחו, וכך גם כאן לבסוף חטאו ונפלו) שאצל קרח נאמר על כלל בנ"י: '"וישמע משה" מה שמע? א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מלמד שחשדוהו באשת איש, שנאמר (תהלים קו, טז): "ויקנאו למשה במחנה", א"ר שמואל בר יצחק אמר רב: מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה' (במדבר רבה יח,כ). לכן כאן הציע בלעם להחטיא בבנות מואב, שבשניהם יש קשר לזימה. אולי אפשר שבלעם ניסה לקלל בצדדי בנ"י, כעין שבנ"י יושבים לשבטיהם ע"פ ה', לכן ניסה להזיק מצדדי בנ"י, כעין לחפש צד שממנו תתחיל הרעה להתפשט לבנ"י ומשם ילחמו בהם. לכן בתחילה בא לקרית חוצות, שנקרא כך בשל: '"וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות"- שעשה שווקים של מקח וממכר, ועשה לו אטליס להראות לו אוכלוסיו, לומר: ראה מה אלו באין להרוג בני אדם ותינוקות שלא חטאו להם' (תנחומא בלק סימן יא), ומי שהיה הלוחם הגדול מול הגויים, זה דוד המלך, ולכן כעין המקום מרמז עליו. כך ניסה בלעם דרך שם לפגוע מצד דגל יהודה. לכן ניסה להזיק ע"י מניין, כמו שדוד המלך טעה בזה ומנה את בנ"י, וניזוקו (ברכות סב,ב) [וגם המניין היה בהקשר למלחמה מול הגוים (שמואל ב,כד,א וגו')]. בפעם השניה "ויקחהו שדה צפים אל ראש הפסגה" (כג,יד) 'ראה שישראל נפרצים שם, ששם מת משה, שנאמר: עלה ראש הפסגה וגו' (דבר' ג כז). יש פרצה גדולה מזו, שראה בנחשים והיה סבור שבידו נופלין שם' (תנחומא בלק סימן יג) כיון שראה בנחשים אז ניסה להזיק ע"י כשפים, שהם קשורים בהיותם דומים בכוחות הטומאה (שלכן הפס' מביאם יחד ["לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף" דברים יח,י]), ולא הצליח: “כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (כג,כג). נראה שאת זה ניסה מכוח צלם מיכה, שקשור לכוחות הטומאה וע"ז שנמצא בבנ"י, ומיכה היה משבט אפרים (שופטים יז) ובנוסף יש גם את העגלים שעשה ירבעם בן נבט שהוא משבט אפרים. לכן זה קשור לצד דגל אפרים. בפעם השלישית ניסה ב"ראש הפעור הנשקף על פני הישימן" (כג,כח) שהשם ראש פעור מרמז: "ראש הפעור" - קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור, ולא היה יודע במה. אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואין יודעים מה רואים' (רש"י). הרי שמרמז על חטא בנות מואב, ושם מודגש מעשהו של זמרי משבט שמעון, ולכן מרמז לדגל ראובן (ששמעון אצלו). שמעון גם חטא במכירת יוסף, שהוא ולוי פעלו למכירת יוסף: 'נמצאת למד, ששמעון ולוי מכרוהו' (תנחומא ויחי סימן ט), גם זה מרומז ב"על פני הישימון" שמזכיר את "והבור רק אין בו מים" (בראשית לז,כד) שהיה יבש כמו שומם ממים. מכירת יוסף הייתה בשל קנאה שקינאו בו, ולכן ניסה כאן בלעם להזיק לבנ"י מצד עין הרע (שרע לו שיש שבח אצל חברו) כמו של שמעון, ולהזיק מצד דגל ראובן, ששמעון אצלו. העצה שיעץ בפעם הרביעית, להחטיאם בבנות מואב, זה קשור לדן, ששמשון יצא ממנו. על שמשון נאמר 'ת"ר: שמשון בעיניו מרד, שנאמר (שופטים יד, ג) "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני"' וכו' (סוטה ט,ב). הרי שחטאו היה בהקשר לנשים, כך גם כאן יעץ בלעם מצד דגל שבט דן, שיחטיאם בנשים גויות, בבנות מואב. לכן ניסה ארבעה פעמים, ולכן גם ה' הזהירו מראש שלא ללכת להזיק ולקלל את בנ"י מכל צדדיהם, מכל מה שבלעם בהמשך ניסה.