פתיחה – עבודת הפרט והכלל הנלמדת מפרשתנו[1]

בפרשה של השבת למדים אנו מחד גיסא על גדולתם קדושתם ונצחיותם של ישראל, ומאידך על שפלותם של רשעי אומות העולם, הן במובן הכללי-לאומי שלהם במלחמתם נגד ישראל, והן ב'רמה' המוסרית השפלה שלהם במובן האישי כפי שבאה לידי ביטוי בחז"ל בדברם על בלעם, שמשמש כ'אב טיפוס' במדותיו השפלות. כפי שאומרים חז"ל במסכת אבות (ה' י"ט) שתכונותיו הן: עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, ויותר מכך בשמושו השפל באתונו (סנהדרין ק"ה ע"ב). בלשון חריפה ומיוחדת עפ"י דברי הרב צבי יהודה זצ"ל, בלעם הוא 'גאון ברשעות' יודע לכוון את ה'רגע' שהקב"ה כביכול 'זועם' על עולמו (ברכות ז' ע"א). [ראה מאמר -מהלך מקיף ועמוק לענין 'רגע' זה, שהוא השלטת מידת הדין בעולם, בספרו של ראש ישיבת 'חברון' בירושלים, הרה"ג הרב דוד כהן שליט"א מזמור לדוד ח"ב מאמר י"ט], כלומר מהותו היא חורבן והרס, להבדיל לעומתו, אברהם אבינו הוא עמוד החסד, 'והיה ברכה' (בראשית י"ב ב') – עמוד הברכה בעולם.  

אך גם במובן הכללי-לאומי רואים אנו בפרשה זו צורת לחימה חדשה בעם ישראל – לחימה רוחנית ע"י כח הדבור. כדברי חז"ל (תנחומא ג') מובאים ברש"י בפרשתנו (כ"ב ד') ...אמרו להם [מדין למואב] אין כחו אלא בפיו, אמרו אף אנו נבוא אליהם באדם שכחו בפיו. בלשון ציורית של ימינו, כאשר בשנת תשס"א הפילו טרוריסטים את 'מגדל התאומים' – 'מגדל בבל' של הגאוה האנושית בדורנו, אמר אחד ממתכנני הבנין שהם הכינו אמצעי הגנה רבים לבנינים הענקיים, אבל על 'תקיפה מלמעלה – תקיפה אווירית' הם לא חשבו. בלעם גם הוא מנסה 'תקיפה אווירית' מלמעלה של כח הדבור, (שהוא 'כח אווירי' בפני עצמו) - כחם של ישראל בתורה ותפלה, אבל על ישראל יש 'גבוה מעל גבוהים שומר' (עפ"י קהלת ה' ז'), ובאותם ימים הקב"ה נוהג למעלה מהטבע ואינו 'מפעיל' את מדת הזעם כלל, וכך שומר ומגן על בניו אהוביו (עפ"י ברכות שם).

נביא ישראל תוצאה של עמל רוחני והתמדה, נביא באומות מתנה רגעית

בספר לב אליהו לרב אליהו לופיאן זצוק"ל אחד מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, מבאר בפרשתנו את התמיהה הגדולה העולה מדברי חז"ל בהשוואתם בין נבואת משה לנבואת בלעם. כך אומרים חז"ל בספרי (דברים וזאת הברכה פיסקא שנ"ז) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה [דברים ל"ד י'] בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה, זה בלעם בן בעור...[עכ"ל הספרי] ועוד בהמשך הדברים אפילו מפליגים בדברים מסויימים בהשגתו של בלעם ביחס למשה. ושאלה בוקעת בזעקה אדירה מגרונות כל מבקש קרבת ה', הכיצד?! כיצד יתכן שאדם כה שפל מבחינה מוסרית יגיע לדרגות כה גבוהות?! הרי הרמב"ם (יסודי התורה פ"ז ה"א) כותב:

 מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד. אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו, שלם בגופו, כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך, ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו. ובעת שתנוח עליו הרוח, תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים 'אישים' [ראה זהר חדש רות פ"א ע"א, הוצ' מתוק מדבש (צ"ט ע"א, עמ' תנ"ב) עפ"י הוצ' רמב"ם עם 'מורה שעור'] ויהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים, כמו שנאמר בשאול (שמואל-א' ט' ו') והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר. [עכ"ל הרמב"ם]. ובאופן נוסף להבין את עומק השאלה –זעקה, כולנו מכירים את המבנה של המסילת ישרים מפתיחתו בביאור 'מדת הזהירות' על חלקיו עד השער האחרון 'ביאור מדת הקדושה'. כל ה'מסילה' הזאת הבנויה על דבריו של רבי פינחס בן יאיר (ע"ז כ') הדרגה מעל ה'קדושה' אשר מי יאמר כי זכיתי ליבי, והגיע לשם, הרי היא המביאה ל'רוח הקודש' שאפילו היא עדיין לא מגיעה לדרגה הנמוכה בדרגות הנבואה השונות, א"כ כיצד בלעם הרשע קיבל נבואה?!

אלא מבאר הרב אליהו לופיאן זצ"ל: יש שני ענינים בנבואה, והבדל רב וריחוק גדול ביניהם כמקצה השמים עד לארץ והרבה יותר! [האחת] - יש נבואה העיקרית שמקבל אותה הנביא אחרי שעבד ויגע על עצמו, והשקיע כוחות רבים ועצומים עד שהצליח להתגבר על יצרו תמיד, ולהפוך מדותיו וכוחות נפשו לטובה ולברכה, ומגיע לדרגת נבואה...כמ"ש הרמב"ם...וכן היו באמת כל נביאי ישראל לדורותם. [השניה] - אבל יש נבואה שאדם זוכה לה מאיזו סיבה לקבל בתורת מתנה לשעה או לזמן מסויים, נבואה כזו אינה צריכה שום הכשר והכנה בכוחות נפשו של האדם עצמו, אלא רק בשעה שבאה עליו הנבואה נטהרת נפשו וזוכה לראות מראה נבואי הבאה אליו מן השמים, ולכעומת שבאה אליו כן היא הולכת והוא נשאר באותו מצב שהיה קודם שנתנבא, איש אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו...תדע שהרי אמרו חז"ל (מכילתא פרשת השירה פרשה ג') ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן [ע"כ מהמכילתא]. האם תאמר שהשפחות נתעלו על הים ונהיו נביאות גדולות מיחזקאל הנביא?! ודאי לא מיניה ולא מקצתיה! אלא שהיה על הים כל כך התגלות אלקית באותות ובמופתים נפלאים כי בקעו רקיעים ויאירו את כולם במראה נבואה אשר מחזה שדי יחזו יותר משראה יחזקאל בן בוזי הכהן, אבל אותן שפחות שהיו מקודם שפחות ונשארו אח"כ שפחות בחסל סדר קריעת ים סוף...

וכן היה בנבואת בלעם הרשע, כי לא היה לו נפש מטוהרה כלל להיות ראוי לנבואה כנביאי ישראל, ח"ו לא תהא כזאת בישראל! אלא אדרבא טמא ומטומא היה רשע זה...כבר עמדו חז"ל על מדוכה זו...והשיבו, כדי לא ליתן פתחון פה לאומות...ומעתה מובן שפיר הכל, כי נבואה הבאה מתוך יגיעה ושבירת הטבע במלחמה נגד היצה"ר וכו' נבואה כזו מביאה לבנין עולם, אבל נבואה כמו של בלעם רשע...יכולה להביא חורבן ופרצה בגדרו של עולם! ובעל כרחנו כן הוא, כי נביאי ישראל מזהירים על תורה ומצוה ויושר המדות, ונביאי אומות העולם מלמדים להשחית ולחבל...כל אחד ואחד לפי מה שהוא!  

[הסיבה שבלעם נבחר כי היה לו 'שכל' גדול מאוד, אך לא ב'לבו'] ורחמנא לבא בעי (סנהדרין ק"ו ע"ב) וזה מה שאמרו חז"ל (איכה רבה ב' י"ג) על הפסוק (איכה ב' ט') מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם, יש  חכמה בגוים – תאמין, אבל אם יאמר לך אדם יש תורה באומות – אל תאמין!... בישראל יש תורה!... אומות העולם אשר לא יבינו כל עיקר תכלית בריאת אנוש על הארץ, כי ילכו אחרי יצרם כצאן לטבחה יובל, ולהיטיב לא ידעו. אכן מי שיש לו תורה מבין זאת בפשיטות כי גדלותו של אדם אינה נמדדת בשכלו, שזו מתנת אלקים היא, ואדרבא מי שחננו ה' יתברך בשכל ודעה רחבה – אחריותו גדולה יותר!...

ישראל הנביא באומות

הכותרת נלקחה עפ"י מאמרו של הרב יחיאל יעקב ווינברג זצ"ל בספרו לפרקים. הגדרה קצרה וקולעת זו, תבאר לנו גמרא במסכת ברכות (י"ב ע"ב) אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור [עכ"ל הגמרא]. עפ"י דברי הראי"ה בביאורו לאגדות הש"ס 'עין איה' ניתן להבין את ההבנה בהווא אמינא זו, ואלו דבריו שם (ברכות ח"א פרק א' אות ק"ע): כשם שיסוד התורה הוא קבלת עול מלכות שמים דהיינו אחדותו יתברך, ועול מלכותו ועול מצוות הם תלויים זה בזה, כי המוציא לאור תכלית אחדותו הוא רק עול מצוות, כמו"כ הוא יסוד תורי [תורה] חוסנם ומעוזם ותוקפם של ישראל. כי בהיות תכלית המצוות אחדות ה' יתברך, ואחדותו יתברך אינה נודעת בעולם כ"א ע"י ישראל, ע"כ המצוות הן המקימות את ישראל לפניו יתברך לעם. ומה שישראל הם חיים וקיימים ועומדים לעד, זה יוביל אל תכלית אחדות ידיעת ה' בעולם. א"כ [שייכת] מאוד לקריאת שמע פרשת בלק המדברת בנצחיותם של ישראל, שהיא הקשר שמאחד יסוד אחדות ה' עם עול מצוות...עכ"ל הראי"ה. א"כ ישראל שדרך חייהם היא הופעת חיי תורה מלאים ושלמים, הם היכולים להיות ומשמשים כנביא לאומות.     

שינויי הלשונות בתחילת הפרשה וממנה נלמדת קדושת ישראל

בתחילת הפרשה בשליחת בלק שליחים לבלעם, הוא מכנה את ישראל בשם 'עם': וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּעֹ֗ר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי. (במדבר כ"ב ה') וכתב בספר בית אברהם לרב אברהם שטיינר[2]: ויש לדקדק למה הזכירם בלשון 'עם'  סתמא ולא אמר 'ישראל' ועוד למה אמר הלשון 'כסה את עין הארץ', לא הוי ליה למימר רק 'הנה עם יצא ממצרים והנה הוא עצום ממני.

ונראה לישב, דהנה ידוע כי האומות הם חושדים את ישראל כי המצריים היו מתעללים בנשותיהם, דאמרו השתא בגופן שלטו בנשותיהן לא כל שכן. [כדי לסתור טענת דיבה זו] ולכן הטיל הכתוב בכל שבט ושבט שם י"ה, משפחת הראובני...כמאמר הכתוב (תהלים קכ"ב ד') שבטי יה עדות לישראל [שיר השירים רבה ד' עה"כ גן נעול], כלומר הקב"ה מעיד עליהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ולא בני מצריים המה...וזהו פירוש הפסוקים הנה עם יצא ממצרים ולא אמר עם ישראל, כי אם אמר סתם עם...כלומר הגזע שלהם יצא ממצריים ולא מן האבות, משום שהמצריים היו מתעללים בנשותיהם של ישראל. 'והנה כסה את עין הארץ' כלומר שהיו מכסים ומטעים עיני הבריות ומראים עצמם כצדיקים בני האבות...עכ"ל הבית אברהם.

אכן אם נמשיך מֵי פלג רעיון זה, נמצאהו בספר פלגי מים לרב זאב וולף טננבוים זצ"ל[3]. על דברי בלעם המובאים בהמשך הפרשה (במדבר כ"ג ט'-י') ...הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב, מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל...מבאר בספר הנ"ל: ...והיינו שאמר הן עם אשר לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב להיות מעורבים עם עם אחר, כמו שאתה סבור ששלטו בנשותיהם והם מעורבים עם המצרים, כי לא כן הוא. והראיה, מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מי יוכל למנות את מספר רביעותיהם של אלו שהיו יולדות ששה בכרס אחד, א"כ ודאי זרע כשר המה – בני אל חי אברהם, כי לולא כן לא היה עושה להם נס לשקרא! וזהו ג"כ כוונת מקרא קודש (הושע ב' א') והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. והיינו לומר שע"י זה שיהיו פרים ורבים חוץ לטבע כחול הים יצא כנוגה צדקם כי הם זרע כשר. והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי, היינו במקום אשר מקודם עליהם 'לא עמי' שאמרו, אם בגופם שלטו בנשותיהם לא כל שכן, וא"כ לא עמו המה כ"א בני אומה אחרת, יאמר להם עתה בני אל חי, כי המספר הרב יעיד בם שלא נתערבו בגוים ועמי המה...

מנתינת רשות להליכת בלעם נלמדת אהבת הקב"ה לישראל

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־ הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא (במדבר כ"ב י"ב). הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זיו זצוק"ל בספרו חכמה ומוסר (ח"א מאמר ח') מלמד מכתובים אלו מעלת אהבת ה' יתברך את בניו, ואלו דבריו: מפסוק זה וכן מכל הפרשה, יש להתבונן ולהשתומם מגודל הטיפול שטיפל הקב"ה, שבלעם ימנע ולא יקלל את העם, וכן כל הענין באתון לשום לפניו כל העכובים בכל הנעשה שם ע"י מלאך למען שיחדל ולא ילך לקלל את העם. ולכאורה אינו מובן מה לטיפול הזה כ"כ? ועוד אמרו ז"ל (ברכות ז' ע"א) שכל אותן הימים הקב"ה לא כעס, והנה ענין זה הלא הוא שינוי במעשה בראשית, כי כמובן שהקב"ה משולל מן התפעלות הכעס, ומה שנאמר (תהלים ז' י"ב) ואל זועם בכל יום, מהסתם זה צורך לבריאת העולם, וא"כ למה ליה להקב"ה לשנות מעשה בראשית בשביל הרשע הזה, הלא יותר טוב היה לעשות שישן בלעם בעת הכעס, כמו שקרה לריב"ל, כדאיתא כן שם בגמרא, או כי יסלק הקב"ה ממנו את הידיעה, ולא לשנות סדרי בראשית בשבילו?

אבל האמת יורה דרכו, כי זה היה למען להראות חיבה יתירה לבניו, כי משנה סדרי בראשית בשבילם, ולמדתי זה מן הכתוב (מיכה ו' ו') במה אקדם ה' וגו' – כי מחויבי טובה הם על זה. ועד דבר נפלא  רצה הקב"ה להראות לבניו בחינה, שגם מ'בן בחירה' לא יפחדו כלל וכלל, כי 'אין עוד מלבדו' [דברים ואתחנן ה' ל"ב]...וע"כ הניח לו הקב"ה כח ידיעתו, ושעם כ"ז [כל זה] לא יוכל לקלל כלל. עכ"ל הרב שמחה זיסל זיע"א (מובא בדעת תורה לרבי ירוחם ממיר זלה"ה בפרשתנו).  

ביאור על דרך חסידות לאמירת בלעם 'לעשות קטנה או גדולה'

בספר מרגניתא דרבי מאיר לרבי מאיר מפרמישלאן זלה"ה, מצינו 'מרגניתא טבא' בביאור דברי בלעם שאמר לשלוחי בלק:  וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם יִתֶּן לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת פִּי֙ ה' אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה. ואלו דבריו הקדושים: בספר חסדי אבות מביא שאמר הרמז"ל הנה ידוע כי שם 'אלקים' הוא דין, ושם 'אל' מ'אלקים' הוא רחמים - חסד אל כל היום. ושם הוי"ה ב"ה הוא רחמים, ושם 'יה' מורה על דין בסוד הכתוב [תהלים צ"ד י"ב] אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, כמבואר בספר 'באר מים חיים' פרשת בראשית. וזה אמר בלעם לא אוכל לעשות קטנה – היינו שם יה משם הוי"ה שיהיה ח"ו משותף בדין, או גדולה – משם אל שם אלקים, שיהיה ח"ו דין לישראל, רק אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר. עכ"ל רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע.

שם הוי"ה המרומז בשמות האבות והאמהות מגן על ישראל

בתורת משה לרב משה צלאח זצ"ל מרבני בגדאד הביא פרפרת נאה שסמכה על הכתוב בפרשתנו (במדבר כ"ג כ"ג) כִּ֤י לֹא נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה פָּ֖עַל אֵֽל. שמענו בשם צדיק אחד דאיתא...ששמות האבות והאמהות מספרם כ"ו [מספר האותיות, אברהם יצחק יעקב – י"ג, שרה רבקה רחל לאה – י"ג] הטיל הקב"ה שמו עליהם [הוי"ה גימ' כ"ו] שלא יחול על זרעם שום כשוף לעולם. וזה הרמז בפסוק (ישעיהו מ' כ"ז) למה תאמר 'יעקב' ותדבר 'ישראל' – שהקב"ה קרא שמו ישראל, נסתרה דרכי מה', שאז יעלו מספר אותיות כ"ז ולא כמספר הוי"ה. [כלומר אם יאמר שם 'ישראל' יעלה המנין באחד יהיה כ"ז, וא"כ יאבד החשבון של זכות שם הוי"ה]. ועפ"י הקדמה זו, נראה לי רמז הכתוב (תהלים מ"ו ח') ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה, רוצה לומר כדי לרמוז שם ה' צבאות עמנו, שהאבות והאמהות אותיותיהם מספר שם הוי"ה ברוך הוא וכנזכר לעיל, והוא יהא משגב לנו, ולכן - אלקי יעקב סלה, שאומרים בתפלת שמו"ע 'אלקי יעקב' ...ולא 'אלקי ישראל'...ולכן כדי לרמוז על שם ה' עמנו אומרים אלקי יעקב...עכ"ל הרב משה צלאח זצ"ל.

קביעות בתי המדרש היא ברכה נצחית

בגמרא סנהדרין (ק"ה ע"ב) אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך, קללה, ולא קללות. ברש"י שם, שברכה של בתי כנסיות ובתרי מדרשות עומדת לעד ולא נהפכה לקללה. וטעמא בעי מאי נשתנה זו מהשאר? מבאר בצורה נפלאה נכדו של החת"ם סופר הרב שמחה בונם סופר בעהמ"ח שבט סופר בספרו עה"ת שערי שמחה, ואלו דבריו:... באמת עיקר ברכת ה' לא ידע האדם אם היא לו לברכה או לקללה. כי הרבה פעמים הזהירה התורה...שע"י רוב טובה קרוב שישכח את ה'...וישמן ישורון ויבעט, וזה נסיון העושר. והתפלל שלמה על זה ואמר (משלי ל' ח') רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל תִּֽתֶּן לִ֑י פן אשבע וכחשתי...וע"כ כל הברכות שנתן בלעם לטובת ישראל הברכות עצמן נהפכו אח"כ לקללה כי בעטו מרוב כל, ורק התורה והמצוה מגינה ומצלי בעידן דעסיק בה ובעידן דלא עסיק בה...והיא מגינה על האדם שיוכל לעמוד אף בנסיון העושר, והמאור שבתורה מתקיים לעולם, ואי אפשר שיצמיח רעה מהמוסר ששמע בבהכ"נ או מהתורה שלמד בבהמ"ד, וזו ברכה שעומדת לעד. ע"כ אמר שפיר: חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שברכה זו אי אפשר שתתהפך...עכ"ל השערי שמחה.

הארת איש המעלה מישראל לאיש הנראה כפשוט

מה טובו אהליך יעקב דרש הרב יחזקאל משינאווה זצ"ל: על איש המעלה 'ישראל'  לדאוג לכך כי גם פשוטי העם, 'יעקב' יאירו במעשיהם הטובים, אהליך - מלשון 'בהלו נרו עלי ראשי'. [כעי"ז פירש הכתב והקבלה 'יושב אהלים' (בראשית כ"ו כ"ז) 'אהל' לשון אור, כמו 'עד ירח ולא יאהיל' (איוב כ"ה ה', תרגומו 'ולא ינהיר' עיי"ש].  

הגליון נלקט נערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000  YBARKAI6 - AT- GMAIL.COM