הרב מנחם מנדל שניאורסון, "הרבי", נולד כבן בכור בי"א ניסן תרס"ב (1902) באוקראינה לאביו הרב לוי יצחק שניאורסון ולאמו חנה. בן של קדושים, אביו היה צאצא הצמח צדק, שהיה האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד. בתחילת ימי ילדותו למד הרבי בעיקר אצל אביו ולאחר מכן למד אצל מורה פרטי כשהוא שוקע בתורה, קבלה ובחסידות. בגיל שבע עשרה הוסיף ללמוד לימודי חול בעידודו של אביו וכך גם למד מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה. בגיל עשרים ושש שנים נשא הרבי לאשה את חיה מושקא, בתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון שהיה האדמו"ר הששי בשושלת חב"ד.

בעקבות לימודיו נדד הרבי לברלין וכן לצרפת לשם הגיעו הנאצים והרבי נאלץ להימלט לארצות הברית לעיר ניו יורק שם שהה חמיו הרב יוסף יצחק שניאורסון. הרבי ניהל את מוסדות חמיו, וכן ניהל את הוצאת הספרים קה"ת לצד זה גם עבד בהנדסת חשמל לאוניות הצי האמריקני. בשנת תש"י קיבל את הנהגת חב"ד מידי חמיו כשהוא רואה בחמיו נשיא הדור והרבי עצמו רק כמייצגו. מעתה ואילך הרבי פעל ביד רמה למען קירוב ישראל והפצת היהדות והחסידות.

הרבי עסק רבות בגאולה, הוא הכריז כי הגאולה בפתח ודורנו הוא הדור האחרון של הגלות וראשון של הגאולה. תפקיד העם היהודי לפעול להבאת הגאולה וביאת המשיח.

במסגרת זו תיקן הרבי ללמוד על הגאולה ועל הלכות בית המקדש בימי בין המצרים, הרבי סבר שקיבוץ הגלויות יתרחש לאחר בניית בית המקדש. על הסתירה כביכול בין "מקדש משמים" לבין המצוה לבנות את בית המקדש, סבר הרבי שחובת ההשתדלות תבוא מלמטה, שאנו נתחיל לבנות והמשך העשיה וההשלמה יגיעו בסייעתא דשמיא.

בגיל תשעים ושתים ג' תמוז תשנ"ד (1994) נפטר הרבי אחר שלקה שלשה חודשים קודם באירוע מוחי. תנצב"ה