ב"ה

דרשת בר מצווה לפרשת קורח אריאל

ערב טוב, אורחים נכבדים.

תודה לכל אחת ואחד שהגעתם לשמוח איתנו בחגיגת בר המצווה.

שמחת בר המצווה היא שמחה על הכניסה לעול מצוות ולקיחת אחריות על מעשיי.

אחריות מכבידה ולא תמיד נעימה, אך גם מאפשרת להתקדם ולהגיע למעלות נוספות.

בפרשת השבוע מסופר על קורח, בן דודם של משה, אהרן ומרים,

אשר יחד עם קבוצה של מאתיים וחמישים אנשים מכובדים נוספים נקהלו על משה ואהרן ובפיהם הטענה: "כָל-הָעֵדָה כֻּולָּם קְדֹשִׁים... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה"?

בדבריהם, הם למעשה ביטאו עמדה, אשר על פניו יכולה להישמע הגיונית ומוצדקת – "אם כל עם ישראל קדוש ואם היהדות מדברת על שוויון ואחדות, אז מדוע המנהיגים מורמים מעם ומצווים על כולם מה לעשות?".

משה מעדיף בהתחלה לא להתמודד ישירות עם הטענה של קורח: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו". קודם כל ענווה וחשיבה נכונה, משה מבין שעל טענה זו הוא צריך את עזרת הקדוש ברוך הוא :"וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו."

ישנם זמנים וקשיים שלא ניתן לשנות וצריך לדעת להשליך את יהבנו על הקדוש ברוך הוא.

בסוף הפרשה אנו לומדים על הנתינה וחובת התרומה: "כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם, תְּרוּמַת ה', מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם…"

ל_____________ __________ היקרים, למדתי מכם שרעיון התרומה הוא בכל התחומים: נתינה, ויתור, הכלה, דאגה ואהבה. תודה.

ובסיום דברי תודה ל___________- על כל התמיכה ואהבה.