משמעות שמו של מנשה - יוסף לא שכח את עמלו ואת בית אביו.
יוסף נתן לבנו הבכור את השם מנשה, ויוסף הסביר: "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (בראשית מא נא). מתעוררת השאלה מה פירוש הפועל "נַשַּׁנִי".
בספרי נביאים וכתובים אנו מוצאים את הפועל 'נ-ש-ה' במקומות הבאים:
- "וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי טוֹבָה" (איכה ג יז).
- "זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה. יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי" (ישעיהו מד כא).
- "וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. וְדַע, כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ" (איוב יא ו).
יוסף בן מתיתיהו בספרו קדמוניות היהודים, תרגום אונקלוס, ותרגום סעדיה הגאון הסבירו: ש- 'נשה' זה: 'שכח', 'עזב', 'זנח', 'סלח'. לפסוקים שלע"ל הפרוש הזה נראה אפשרי.
בתורה הפועל 'נ-ש-ה' מופיע במשפט: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב כד). לא נראה הגיוני שהמלווה לעני חייב לשכוח את חובו, כי אז אף אחד לא ילווה לעני. ניתן להבין שנושה הוא אדם שלוקח נשך, אדם שרוצה להתעשר מהר.
לא הגיוני שלאחר שיוסף זכה לגדולה, הוא ישכח או יעזוב את אבותיו, או יגיד שאלוהים גרם לו לשכוח את עמלו ואת אביו, ויעניק לבכורו שם מעליב של האשמה נגד אלוהים.
יוסף, בנו האהוב של יעקב, בכורה של רחל, שאלוהים בחר לדבר איתו, זכר את החלומות שלו והאמין שאלוהים מינה אותו להיות מלך על כל בני ישראל. סביר שיוסף חשב שבנו ימלוך אחריו, ולכן הוא נתן לבכורו שם מפואר ביותר. יעקב שמע את חלומו של יוסף וזכר, וכאשר הוא שמע את שמו של בכורו של יוסף הוא הבין את תוכניתו של יוסף ופעל להכשיל אותה.
יוסף נתן שם מפואר לבנו הבכור.
כאשר משווים את השמות של מנשה ואפרים רואים הקבלה:
מנשה - "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי".
אפרים- "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי".
'כל עמלי' מקביל ל'ארץ עניי', ולכן 'נשני' מקביל ל'הפרני'. מכאן ניתן להבין שנשני זאת מילה חיובית כמו הפרני.
הרבה מאוד מילים בעברית מקורם באכדית. המילה באכדית "NAHASU" קרובה למילה בעברית:"נשה", והמשמעות שלה באכדית היא: לספק בשפע, בעושר, בגודש, להפוך להרבה, עצום, אדיר, גדול.[1] המילה 'נשני' כוללת עושר רב יותר מאשר 'הפרני', המוגבלת לפוריות.
כלומר יוסף נתן לבנו הבכור שם מכובד. יוסף הדגיש את השפע והעושר שהוא זכה בזכות עמלו ובזכות אבותיו, להיות למשנה למלך מצרים, בארץ עוניו. יוסף מודה לאלוהים על הצלחתו, ומכבד את פרעה שהעניק לו שלטון. יוסף נותן כבוד למשפחתו ולאבותיו, וכך יוסף מעניק את עמלו, משפחתו, וברכת אלוהים לבנו.
משמו של מנשה, יעקב הבין שיוסף רוצה להמליך את עצמו על בני ישראל ואת בנו אחריו. יעקב ידע שזה יגרום לפרוד ופיצול בעם, לכן יעקב פיצל את כוחו של יוסף, ביטל את שבט יוסף, והעניק לאפרים כבוד על אחיו הבכור: בדיבור (בראשית מח ה) ובמעשה (בראשית מח יד). כך יעקב חיסל את הסיכויים שמנשה או אפרים יהפכו למלכים על בני ישראל. כעסו של יוסף על אביו, מראה שהוא הבין שיעקב יודע מה הוא חשב, ושיעקב פוגע בו ובתוכניותיו. יוסף חשב, נרגע והסכים. לאחר מותו של יעקב, האחים חוששים מיוסף ומוכנים לתת לו למלוך עליהם, אבל יוסף הבין שמנשה לא ימלוך אחריו וויתר על הכבוד (בראשית נ יט).
השם מנשה הוא שם נפלא, ולכן לא היתה בעיה למלך חזקיהו לקרוא לבכורו מנשה, ככתוב: "וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו" (מלכים ב כ כא). וייתכן שהשם 'משה' נגזר מהמילה 'מנשה', שפע וגדולה.
[1] The Code of Hammurabi, Robert Francis Harper, the University of Chicago Press, 1904 page 175
