וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות כ"ז כ').

   זה לא סוד שכל מילה בתורה היא פנינה יקרה - אשר מסתתרים בה דברים נפלאים בלי סוף, חוץ מהמובן הפשוט של המילה. היום בעזרת ה' נראה זאת "בשטח", ונתבונן כיצד פסוק שכתוב בו נושא מסוים, גלום בו מאחורי הקלעים מטמון נוסף, מסר יקר, סוד גדול, מידע אשר לא יסולא בפז, בעל עוצמה יותר מכל פגז.

   כולנו יודעים שלכל דבר בעולם יש כללים ברורים. איך עוברים ממצב רווק למצב נשוי? על ידי הברגת הטבעת ליד האישה - החופה - החדר יחוד (וכמובן "הקוּלוּלוּשׁ" המסורתי של הסבתות). איך מכינים סלט טורקי? לוקחים מלפפון ושאר ירקות, רוחצים, מנסרים, מלח פלפל שמן... ואיך בונים בית? חופרים, יוצקים, מרצפים... לכל דבר יש את הכללים שלו.

   והשאלה נשאלת: מהם הכללים ומהי הנוסחה להצלחה, של האדם היהודי? האם יש איזה רצפט או מתכון אשר מכיל בתוכו את כל הסולם הרוחני של האדם היהודי, כללים אשר מי שילך בעקבותיהם, אפשר להגיד שהוא עלה על דרך המלך וזכה לכבוש את הפסגה בהר ה'? בפרשת השבוע אנו מגלים שהתשובה היא חיובית. ישנם שלושה כללי יסוד, שמונה מילים, אשר טומנות בתוכן את כל עבודת ה' של האדם היהודי. התורה גילתה לנו את הסוד הזה בשפת הגימטרייה אשר טמונה בפסוק השני בפרשה, בואו ונראה כיצד:

   א) קדושה איתנה - בלי קיצוצים וחיתוכים ועיגול פינות! לדעת להציב את הגבולות הנכונות במקומות הנכונים, ולא להיכנע לאויבנו הגדול והאכזרי - מיסטר "יצר הרע", אשר יושב עלינו 24 שעות במטרה לצוד אותנו. להפנים שיש מותר ויש אסור, יש לבן ויש שחור, יש טמא ויש טהור, ואסור לבלבל ביניהם. בקיצור, שהקדושה תהא ממש בבחינת "שמן זית זך".

   ולמה באמת לא להתגמש עם יצר הרע? מדוע לא לאפשר לו אחיזה קטנטונת, איזה עיגול פינה, למה לא להתיר את הרצועה רק "מידי פעם", מה כבר יכול להתחולל מכך?

   יום אחד החליט מושיקו שבאו מים עד נפש! הוא לקח גלגל הצלה, אך זה לא עוזר! גלי החובות מאיימים להטביעו, ואין לאל ידו להושיע. ביתו כבר ריק מכל, לקחו לו את הרהיטים, המנורות, הדלתות והחלונות, אפילו את "הזכר לחורבן" שהוא שרטט בקיר - לקחו עם הקיר. כל רשרוש קטן בחדר המדרגות מקפיץ לו את הלב, הוא לא יודע אם זה רעש של חתול - או קול צעדיו של נושה בהול, חייו אינם חיים, הוא אובד עצות באוקיינוס החובות, אין לו ברירה אלא למכור את ביתו, ובכסף שיקבל - לפרוע את חובותיו. אך הוא ידע שאם הוא יעשה זאת, הוא ישאר קירח! ללא בית, ובלי נכסים, וגם ללא שערות (שהרי אשתו לא תוותר לו).

   לפתע אורו עיניו, מחשבה זדונית עלתה במוחו. הוא כבר יעשה תרגיל לקונה המסכן, וידאג להפיק ממנו את המירב.

   הוא פרסם מודעת מכירה על הבית, הגיעו אליו קונים, אך הוא סינן את כולם - עד שהגיע לקוח כלבבו. באותו רגע מושיקו הראה לו רוחב לב וג'נטלמניות נפלאה, והסכים אפילו להוזיל 100,000 ₪ ממחיר הדירה.

   אך כל זאת בתנאי! והוא, ליד הארונות מטבח יש מסמר שקשה לו "מאוד" להיפרד ממנו, ומחמת זאת הוא רוצה שיופיע בחוזה שהמסמר הזה והחור שמסביבו שייכים עדין לו, ואם אי פעם יתגברו געגועיו והוא ירצה להיפגש עם אהובו - עם המסמר, או לעשות בו שימוש, יש לו רשות לעשות זאת 24 שעות ביממה, ללא הודעה מראש.

   הקונה המאושר והתמים "עיגל את הפינה הזו", והסכים לאלתר לתנאי המטופש הזה, העיקר להוזיל את המכירה בעוד 100,000 ₪. העסקה נחתמה ברגשי גיל, הקונה לא חש כלל בתרגיל, הוא לא הבין מה המסמר מועיל למוכר - אך תלה זאת בבעיות נפשיות, וחתם על העסקה ביד בוטחת.

   הקונה נכנס לדירה... עבר שבוע, 2 לפנות בוקר, לפתע נשמעות דפיקות חזקות בדלת ולחיצות עזות בפעמון. כעבור כמה שניות, שוב פעם דפיקות וצלצולים. התינוק התעורר, השינה של אשתו נהרסה, הילדים קמו מסויטים, אך בעל הבית "פרינציפ" לא קם לפתוח לאותו חוצפן. ראה האיש שלא פותחים לו, ניגש לארון החשמל והוריד את המתג של כל הבית. עכשיו, כבר פתחו את הדלת.

   לפתע הקונה עומד המום! מתברר שהעקשן והטרדן הוא המוכר הג'נטלמן והחייכן! ולא רק זה, אלא שהמוכר עוד צועק עליו ומכנה אותו "רמאי, נוכל"...

   הקונה ההמום והעצבני לא הבין מה פשעו ומה חטאתו, והמוכר המשיך להתקיף. הרי כתוב בחוזה שיש לי כאן מסמר ומותר לי לבוא לכאן מתי שאני רוצה - ובלי הודעה מראש. ובדיוק לפני שעה התגעגעתי למסמר שלי ורציתי להביא לו נשיקה על הראש, ואתה מעכב אותי בחוץ ולא פותח לי את הדלת?!

   כעבור יומיים בשעה שלוש, התסריט חזר על עצמו. בעל הבית העצבני פתח את הדלת, ועוד לפני שהוא הספיק לשאול את המוכר "מה הפעם"? נכנס המוכר למטבח, ותלה עליה מגבת רטובה - ליבוש.

   כעבור יום... בא לקחת את המגבת... תלה עניבה... בא לנקות את המסמר... בדק שהמסמר עדין במקום, עוד פעם תלה עליו כביסה... נשיקה... חיבוק... תמונה... עניבה...

   ראה בעל הבית שזה לא עסק, והתחנן בפני המוכר שיפסיק להטרידו. כמובן שהמוכר הסכים להתחשב, והבטיח שמחר זה יהיה הפעם האחרונה שהוא יבוא - בשלושת השבועות הקרובים.

   למחרת בארבע לפנות בוקר דפק המוכר, נכנס למטבח, ותלה על המסמר שקית עם שלושה עופות והלך. עברו ארבעה ימים... הריח היה גדול מנשוא... התולעים כבר היו בכל פינה... אחרי שבוע שקית אחת התנפחה ונקרעה והכל נדבק ברצפה, כעבור יומיים השקיות הנוספות התפוצצו, היה צורך לנקות הכל ולקחת לזבל, להדביר מחיידקים, לזרוק את כל האוכל...

   אחרי שלושה שבועות חזר המוכר לקחת את השקיות, אך הקונה הסביר לו שהכל בזבל... כאשר שמע זאת המוכר, הוא צעק צעקה גדולה ומרה וביכה את גודל האבידה - ורב עם המוכר חצי שעה, על כך שהוא פעל ברכושו כבעל הבית - ללא רשות.

   למחרת הגיע המוכר עם קוף קטן, והודיע שלקוף הזה יש חיידק אלים, ועליו להיות בבידוד, ולכן הוא רוצה לתלות אותו על המסמר "שלו", כדי שלא יזיק לילדיו.

   ראה הקונה שהגיעו מים עד נפש והעסק גובל כבר בגועל נפש, והוא הציע למוכר לקנות את המסמר - וגם לשלם את ה100,000 ₪ של ההנחה. אך להפתעתו המוכר סירב לעסקה, ולא הסכים להיפרד ממסמרו האהוב. הקונה ראה שהעסק מסובך, וכבר הסכים למכור למוכר את הבית בחזרה, אך גם המוכר לא הסכים, מחמת שלא היה לו את הכסף המדובר. הזמן חלף, אשתו של הקונה נהיית חולה, הדיכאון אפף את הבית, בעבודה איימו עליו בפיטורים, הילדים ירדו בלימודים, הבית החל להתפרק... והמוכר ממשיך להופיע. תולה את המגבת, מלביש למסמר עניבה, מחזיר את הקוף עם החיידק...

   בלית ברירה ניגש הקונה למוכר ואמר לו שהוא מוכן לקנות את המסמר בכל מחיר. לפתע אורו עיני המוכר. למילים הנעימות הללו הוא מחכה כבר הרבה זמן. המוכר הודיע שמחר הוא יתן את התשובה בהקשר לסכום.

   אכן המוכר לא איכזב, ובשלוש לפנות בוקר הוא בא להיפרד מהמסמר - ו... על הדרך להודיע שהסכום הוא חצי מליון ₪ במזומן ובתשלום אחד!!! בעל הבית נישא להתמקח, אך המוכר עומד בשלו - ואף הודיע שההצעה תקפה רק עד מחר בשעה שבע. לאחר מכן המחיר עולה בשבע אחוז ליום.

   הקונה עשה אחד ועוד אחד, והגיע למסקנה הבאה: למכור את הדירה, אי אפשר. להמשיך לגור בה, גם אי אפשר. לעכב את התשלום, זה ייקר את המחיר. לוותר על הבית, זה לוותר על מיליון שקל. בלית ברירה לקח הקונה הלוואה זריזה, הביא עו"ד, וקיבל גט כריתות מהמוכר.

   את הסיפור הזה שמעתי פעם מאיזה ידיד, ואין לי מושג אם הוא היה או לא. אך המסר שלו, וודאי היה, וזה מה שאמור לעניין אותנו.

   יש אנשים שלא עושים איתם עסקאות, אפילו לא של מסמר! לא מעגלים איתם פינות ולא מתגמשים איתם על כלום. הם יכולים על ידי מסמר מטופש לאמלל את האדם ולהפוך אותו לשפוט ונרצע, ולגרום לו להיהפך "משולט" לנשלט, או לפי הגירסה הליטאית - הם יכולים להפוך אותו "משולט" לצ'ולנט!

   בעניין הקדושה, זה ממש כך. אסור לעגל פינות לטובת יצר הרע, אין להתגמש לכיוון שלו אפילו לא במסמר אחד, לעולם אין לטייח אף נישה ולא להתעלם מאף פירצה, מפני שעל ידי כך יצר הרע עלול להיהפך לבעל הבית שלם, ולגרום לאדם דרדור גמור עד התהום, ואין צורך להכביר בסיפורים - שהרי המפורסמות אינן צריכות ראיה.

   זה בדיוק כמו המפלס בכנרת. כל יום יורדים רק כמה סנטימטר. אך כעבור תקופה, מתגלה שנעלמו ממנה מטרים רציניים, ואם המצב ימשך כך, המים שיישארו לא יהיו ראויים לשתייה מרוב זיהום - והיא עלולה להיאבד ח"ו.

   לכן דורשת התורה מהאדם להקפיד על כל עניני הקדושה ולשלוט בנושא הזה בצורה מלאה, מבלי להותיר אף פרצה ליצר הרע.

   קדושה במאכל (כשרות, תולעים), בדיבור (ניבול פה, לשון הרע), בעיניים, במחשבה... שהכל יהיה בבחינת "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ".

ב) עבודת מידות - מאז ומעולם עם ישראל היה אור לגויים במידותיו התרומיות, ומי שרצה שר נאמן ומשנה למלך ישר יותר מסרגל, היה בוחר ביהודי - וזה לא סוד כמוס!!! כאשר זוגות רצו ללמוד איך לחנך או שחיפשו איזה פטנט רשום לשלום בית, הם היו עוקבים אחרי יוני ויונה השכנים היהודים, ומנסים לחקות את התנהגותם.

   אין ספק שיש כעת כמה שמרימים גבה או שתים - ויש שמרימים אפילו שלושה גבות, מחמת שהם מכירים את הנתונים העדכניים. שהרי היום העם היהודי מוכר בעולם כתככן ובלגניסט! יש מלונות בחו"ל שכתוב רִשמית "אין כניסה ליהודים", פשוט תיירים ישראלים לקחו איתם "נדוניה" מהמלון. ברזים, מגבות, מנעולים, מנורות יוקרה, השאירו את כל הברזים פתוחים לפני שיצאו, דאגו שתהיה סתימה בכל הצנרות, יש כאלו שזרקו את הפסולת ישר מהחלון...

   זה לא רק בחו"ל. גם בארץ החגיגה רבה! אין לנו שליטה על החינוך, עבריינות הנוער ממריאה כל הזמן בקצב של מהירות האור, היום כבר הגענו "להישג" - ואין מספיק מקום בבתי הכלא - ומעצרי בית משמשים כתחליף (בצירוף שבב דיגיטלי הצמוד לגוף), כל יום מתגלה ליצן תורן חדש המואשם בהלבנת הון או עבירה בזדון... איזה מידות ואיזה מעלות!

   אמת, היום אנו לא אור לגויים - אלא חור לגויים, ובמדד הסקר העולמי אנו נוחלים בושה רבה ונמצאים בתחתית הרשימה, אלא שכל זה בגלל שהתורה נדחקה הצידה. שהרי עד היום באזור שעדין התורה מככבת במקום הראשון, (כמו שכונת רמת אלחנן בבני ברק, אזורים כמו מודיעין עילית ועוד), שם מאוד משעמם לשוטרים!!! במקומות אלו לא צריך לקשור את האופניים לגדר, אין פחד לעבור באמצע הלילה.

   לשם דוגמא: באזור מגורי יש "חנות" לממכר ביצים. מעין שולחן הנמצא ליד דלת משפחת x, השולחן מלא בשורות של תבניות לפי מידות, והשירות הוא עצמי. מי שרוצה תבנית - לוקח לבד, ואחר כך דופק בדלת ומשלם. יש מקומות שאפילו לא דופקים בדלת! פשוט יש קופה, ומכניסים לבד את הכסף לקופה. בבתי הכנסיות הגדולים במודיעין עילית, יש "חבילה" של קופות - ודוכן מלא ספרים של כל מיני סוחרים. אין מצלמה ואין בקרה, והכל עובד על אימון אישי.

   כאשר התורה היא הנזר והעטרה ומתכופפים אליה, באמת רואים שהעם היהודי הוא אור לגויים ומעוטר במידות טובות ונפלאות, ביושר והגינות פנימית. אך כאשר מתנגדים לתורה ומחפשים אלטרנטיבה, מתקבלת תמונה אחרת.

   ומה בעצם מונע מהאדם לקיים את התורה ועול המצוות? עבודת המידות! הוא לא מוכן לוותר על התאווה, לכופף את הרגש, להקריב את הנוחיות עבור הבורא.

   שהרי ההגדרה המדויקת של כל המצוות - זה "שבירת המידות והתאוות, וכיפוף הרגש לכיוון בורא עולם". קמת בבוקר? תגיד מודה אני, תיטול ידיים, תתפלל. רוצה לאכול? קודם תברך. אכלת? תן ברכה אחרונה. סוכה - שבוע ימים צא מהבית וגור באוהל. פסח - אל תאכל חמץ שבוע ימים. יום כיפור - תצום. כל המצוות נועדו להזכיר לאדם שהוא עבדו של מלך העולם, והוא נמצא בתוך מסגרת - ולא עושה "מה שבא לו".

   לכן התורה עושה רעש גדול מעבודת המידות ודורשת מהאדם יציבות מלאה בעניין, כמבואר בחז"ל על הפסוק "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא י"ט ב', עיי"ש ברמב"ן) [לבדול מהמותרות והתאוות], ובפסוק "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים י"ב כ"ח, עיי"ש ברמב"ן) [להתחזק במידות ולנהוג לפנים משורת הדין].

   נציין רק שהמקום הכי פיקנטי לעבודת המידות, זה בבית. יושבים שם שני עמים (איש ואישה), עם הלך חשיבה מנוגד, היא כל היום חותכת עופות ומקלפת תפוחי אדמה - והוא יושב בכולל ומריץ סוגיות, אותו מעניין נושא אלמוני - והיא דווקא מחבבת מתכונים, היא נהנית לאכול לאט - והוא... נו, לך תבנה מדינה עם כאלו נתונים.

   לדוגמא: אשתך החליטה להכין עוגה מחומרים מאוד יקרים. היא ערבבה את החומרים, הכניסה לתנור ל45 דקות. כעבר 40 דקות, אימא שלה מצלצלת מהקוטב הצפוני ומספרת לה שיש בעיה רצינית עם הקרחונים. אחרי שהם החליפו את כל החדשות משתי היבשות, הם עברו למשחק החידות. "מלפפון", הוא יותר ירוק או יותר ארוך? כמה אצבעות יש לזבוב ברגל השישית? מה חושבת פרה בזמן שהיא שותה חלב? השיחה קולחת וזורמת, והעוגה הופכת למוצקה - עד כדי מצוקה, ובדיוק ברגע הזה מגיע הבעל הבית ומגלה את ענני הקיטור הבוקעים מהתנור, ואת קולות הדרור הבוקעים מהאפרכסת שבמעמקי חדר השינה, את הבלגן שעל השיש, את אריזות היוקרה של המצרכים של העוגה, בדיוק היום גם חסמו לו את הכרטיס אשראי - ומנהל הבנק הודיע שיש חריגה רצינית בחשבון...

   באותו רגע הוא חפץ לאלף את אשתו בינה ולהגביר לה את הדעה, הוא עושה לה משפט שדה זריז ומוציא עליה דין רודף (על כך שגומרת אותו ואת המשכורת מתוך רשלנות), והוא חפץ להעמידה על מקומה.

   הנה לנו דוגמא לעבודת המידות רצינית. כאן כבר אף אחד לא יודע מהמאבק הפנימי שבלבו, ראש הכולל לא יתן לו על כך צל"ש, גם החברותא לא יעריך אותו יותר, ואפילו הגבאי בבית הכנסת לא יקדם אותו כסא. כאן יש עבודת המידות נסתרת, אמיתית, לשם שמים. זה פלא שבית האדם הוא המקום הכי חזק לעבודת המידות?

   זה מה שרוצה התורה מהאדם. עבודת מידות חזקה ואיתנה, בבחינת "כָּתִית לַמָּאוֹר", כתוש (רש"י).

ג) מסירות נפש - זה הלב והבסיס של היהדות. אפילו ממצריים לא נגאלנו - אלא בזכות המסירות נפש של דם פסח ודם מילה (רד"ק יחזקאל ט"ז ו'). קריעת ים סוף הייתה רק לאחר שנחשון בן עמינדב מסר נפש וקפץ למים והמים הגיעו לו עד האף. אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות של... "מסירות נפש"!

   על הפסוק וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי... (יחזקאל ט"ז ו'), דרש אחד הצדיקים שבדור הקודם כך: "מִתְבּוֹסֶסֶת" מלשון "בסיס". פירוש, אתה יודע מה הבסיס של האדם היהודי? מהו סוד קיומו? בְּדָמַיִךְ חֲיִי. מסירות נפש! המסירות נפש זה הבסיס המרכזי והמפתח של האדם היהודי! רוצים להבין את זה לעמוק?

   נא להדק חגורות, ספינתנו ממריאה כעת בין שבילי ההיסטוריה אל תקופה מאוד קדומה, תקופתו של ראש האומה, אבינו אברהם.

   בימיו של אברהם אבינו הייתה עיר קשה ואכזרית, אשר חוקיהם מושחתים ומוזרים. (מי שפוצע את השני - מגיע לו פרס, שהרי הוצאת דם מועילה לבריאות). בעיר זו הופכים את האורחים לבעלי מומים (מי שגבוה מקבל מיטה קצרה - ובלילה "משמרות המהפכה" כורתים לו את מה שבולט מהמיטה. מי שנמוך מקבל מיטה ארוכה, ובלילה "משמרות המהפכה" מותחים אותו, עד שהוא מגיע לשני קצוות המיטה). מי שמגיע מבחוץ למכור תותים, כל העיר באה "לטעום", וכך גומרים לו את הסחורה... מי שמכניס אורחים, מפשיטים אותו, קושרים אותו מהרגלים, תולים אותו על הבאר, מורחים את גופו בדבש, והדבורים כבר דואגות לעשות לו את הפיניש של גזר הדין. התורה מסכמת את מעלותיה של סדום ועמורה במילים הבאות: וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד (בראשית י"ח כ').

   והנה, כאשר מודיע ה' לאברהם אהובו שאיזור מושחת זה הולך להימחק כיצד הוא הגיב? וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר... אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר... אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה... אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים... אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים... אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים... אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה... (בראשית י"ח כ"ג -ל"ב).

   אברהם אבינו עמד כמו עורך דין נאמן, וחיפש חמש פעמים להציל! את מי? את סדום ועמורה!!! כעת נעשה "אירוע ועידה" לאירוע הזה, ונצרף לשיחה את ברית בין הבתרים, שם ה' מודיע לאברהם שבניו ישועבדו בגלות מצריים, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית ט"ו י"ג). וכיצד אברהם הגיב על הידיעה הקשה הזו? כלום!!!

   והשאלה מתפרצת ועולה וממריאה עד לב השמים! על רשעים גמורים ביקשת רחמים. ועל הבנים הטהורים שלך לא?

   עונים חכמנו יסוד עמוק ומתוק: אברהם אבינו ידע שגלות מצרים היא לא עונש ונקמה, אלא כור היתוך לכלל האומה, כדי להכינם למתן תורה. וכמו שצריך להתיך ולצרף את הכסף והזהב בכדי לייצר ממנו תכשיט, כך עם ישראל צריך לעבור בכור ההיתוך המצרי 400 שנה, כדי לצרף את עצמו לקראת מתן תורה. שהרי תורה נקנית אך ורק מתוך מסירות נפש! זהו הדלק היחיד שמניע את היהדות!!!

   לכן אנו מָלִים את הזאטוט הקטן בגיל שמונה ימים ואפילו בשבת, כדי לחנך אותו מגיל אפס למסירות נפש, וכפי שמובא במדרש (תנחומא תזריע, ה) ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם ה' רוצה שהילד יהיה מהול, למה אין התינוק יוצא מהול ממעי אמו? השיב לו רבי עקיבא... לפי שלא נתן הקב"ה את המצות אלא לצרף בהן את ישראל.

   אכן "מסירות נפש" זה הלב של היהדות, והשאיפה צריכה תמיד להיות בבחינת "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", מוסיף והולך ומתמסר ומתחבר ודבק ונאחז במי שאמר והיה העולם. מי שזוכה לחיות כך, זוכה להבטחה הנפלאה של "מגן הוא לכל החוסים בו". (ויקרא רבה פרשת שמיני פרשה י"ג ד"ה וזאת הבהמה).

   את כל המאמר הזה גלמה התורה בפסוק וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. שהרי בשפת הגימטרייה הפסוק הזה מוביל אותנו במדויק למשפט שלושת עמודי היסוד אשר נחוצים לכל אדם יהודי, קדושה איתנה ~ עבודת מידות חזקה ~ מסירות נפש עזה ~.

   איפה יש עוד תורה כזאת?