בס"ד

הגמרא במסכת מגילה דף י"ג עמוד ב' אומרת : "הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".

מהתבוננות בגמרא זו עולות שתי שאלות:

1.             מדוע הוצרך לומר  "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת"? שהרי ודאי המן ידע שמת משה באדר, לכאורה מילים אלו מיותרות. 

2.             מדוע הקדימה הגמרא את מיתת משה ליום הולדתו?

אלא יש לומר שהמן היה פיקח מאוד ולא נכון לומר שהוא לא ידע את ההיסטוריה של עם ישראל ואת סיפורו של משה רבנו אלא הוא פשוט חשב בשכלו האנושי שכאשר משה נפטר, אין יותר זכר למשה רבנו כמו שאר הגויים שנעלמים מההיסטוריה לאחר מיתתם, אלא משה רבנו לא תם, בכל דור ודור יש לנו ניצוץ של משה רבנו כמו שכתוב בגמרא "משה שפיר קאמרת" (שבת ק"א ע"ב) ואומר רש"י "כלומר רבינו בדורו כמשה בדורו" וכמו שאומר בעל התניא בשם הזוהר הקדוש על כל הצדיקים "דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי" כלומר כאשר הצדיק נפטר, הוא נמצא בכל העולמות יותר מבחייו שהרי נשמתו היא רוחנית ולא מוגבלת בגוף שהוא מוגבל במקום ובזמן. עכשיו מובנים לנו דברי הגמרא מדוע הוזכר שהמן גם לא ידע שמשה מת באדר משום שבאמת לא ידע שברגע שמשה נפטר נולדה מציאות חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן וזו גם הסיבה שהוזכר קודם יום מיתתו ואחר כך יום הולדתו.