לחידוש זה נוספו הערות המופיעות לאחר החידוש
 

לעשות סדר בקערת הסדר

פתיחה

חג הפסח הוא אחד מהמצוות הראשונות שנצטווינו בהם לדורות, וחלק מהמשמעות שלו היא העברת סיפור יציאת מצרים מדור לדור. ללא ספק הדבר שהכי מודגש בחג הפסח הוא העניין של ליל-הסדר, שהוא מצוות היום מפני שקוראים בו את ההגדה ומקיימים את המצווה של "והגדת לבנך..."[1]. החלטתי לעסוק בעניין של קערת הסדר. מה מקורה, ומה השיטות בסידורה.

המקורות לקערת הסדר

המקור הקדום ביותר להצגת מאכלים על שולחן הסדר, הוא במשנה בפסחים[2]:

 "... הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ..."

ומסבירה הגמרא[3]:

"אמר רב שימי בר אשי... ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה... למה עוקרין את השולחן? אמרי דבי רבי ינאי: כדי שיכירו תינוקות וישאלו."

המאירי[4] מסביר כי:

"  לעקור את השלחן כמי שאכלו כדי להעיר את התינוקות וכמו שאמרו ולמה עוקרין את השלחן כדי שיראו התינוקות וישאלו..."

לעומתו התוס'[5] מסביר:

"דוקא שלהן שהן קטנים, אבל שלנו שהן גדולים איכא טורח גדול בעקירתו נהגו לסלק הקערה לצד אחד דליהוי כעקירת שלחן...".

המקור הראשון לקערת הסדר שבה מובאים המאכלים, ולא מונחים על השולחן כמו שמובא במשנה ובגמרא הוא בספר האורֶה[6], וממנו יש הוכחה לכך שהתוס', שהיו נכדי ותלמידי רש"י (1040-1105), מדברים באותה הקערה שאנו מכירים היום:

"ולדידן אין עוקרין את השולחן, אלא מסלקין את הקערה שבה מצה ומרור ושני תבשילין...".

בעוד שכיום יש 5-7 מאכלים, הרי שבקערת הסדר של אותה התקופה היו רק שלושה תבשילין (מרור + 2 תבשילים).

מתקופת הגמרא (המאה ה7-6) שבה נהגו להניח את המאכלים על השולחן ללא סדר מסוים, ועד תקופתם של חכמי אשכנז[7] (המאה ה10 – 12), שבה נהגו לסדר את קערת הפסח על השולחן, ישנם 400 שנה שבהם אין אנו מוצאים עדויות לקערת הסדר.

המקור הכי מאוחר שמצאתי שמדבר על עקירת השולחן ולא על הגבהת הקערה הוא רב עמרם גאון[8] (נפטר 875):

"מוזגין כוס שני ועוקרין את השולחן...".

ניתן להסיק, שבמאה ה9 השתנה מנהג הנחת המאכלים על השולחן, והונהגה הקערה שבה מסדרים את המאכלים, ובה אנו משתמשים היום. ניתן להניח, שהשוני במנהגים נובע מכך שרב עמרם גאון היה חי בבבל והושפע ממנהג האיסלאם, שאכלו מסובים על שולחנות קטנים, ואילו רש"י חי בצרפת והושפע ממנהג האירופאים שאכלו על שולחנות סעודה גדולים.

סדר המאכלים על הקערה

"ומביאין לפניו קערה שבה שלוש מצות ומרור וחרוסת ושאר ירקות מאיזה מין שירצה ושני תבשילין..."[9]

הטור אמנם מביא את שמות המאכלים, אך נשאלת השאלה היכן מקומם של כל אחד ואחד מהמאכלים האלה בקערת הסדר?

קיימות מספר שיטות בעניין סידור המאכלים בקערה. השיטות העיקריות בעניין הן שלוש: שיטת הרמ"א, שיטת האר"י ושיטת הגר"א.

שיטת הרמ"א

אומר השו"ע[10]:

"מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלשה מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר (רמ"א: וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו בבשר וביצה."

הרמ"א[11], מביא את המאכלים של השו"ע, ומסדר אותם בקערה ע"פ הכלל ש"אין מעבירין על המצוות", לכן צריך שהדבר הראשון שמברך עליו יהיה יותר קרוב אליו, השני אחריו וכן הלאה, כדי שלא יקרה מצב שבו הוא רוצה להגיע אל הכרפס, לדוגמא, יעבור מעל המצות ויש בכך מעין ביזוי למצה.

וז"ל:

"הגה: ויסדר הקערה ... הכרפס יהא למעלה מן הכל[12] והחומץ סמוך לו יותר מן המצה, והמצות מן המרור והחרוסת, והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה[13]."

וכך הוא סדר הקערה לרמ"א:

פרטים חשובים בשיטת הרמ"א

1. הרמ"א מוסיף על השו"ע את המי-מלח או החומץ[14], כדבר שיש לשים בקערה, ולא בצידה. וניתן להסיר אח"כ את המי-מלח מהקערה[15].

2. בב"י[16] הביא את מחלוקת הפוסקים, האם מניחים על הקערה שתי מצות או שלוש, ומרן חורג ממנהגו להכריע כדעת הרוב ופוסק כדעת הרא"ש[17] והתוס'[18] (ולא כמו הרי"ף[19] והרמב"ם[20]) והסביר בב"י שהעולם נוהגים כדעת הרא"ש והתוס'.

3.ע"פ הציור אין מצות בקערה, כי ע"פ הרמ"א המצות צריכות להיות באמצע. ונהגו לשים את שלושת המצות מתחת לקערה במעין מתקן בעל שלושה מדפים שעל כל אחד מהם מניח מצה אחת.

שיטת האר"י

האר"י[21] מסדר את המאכלים בקערה ע"פ סדר הספירות בקבלה. בתחילה מסדר שלוש מצות אחת על גבי השניה, שהם כנגד חב"ד דאבא עלאה ואותם מניחים בקצה הרחוק של הקערה – בקו האמצע. אחריהן, יותר קרוב לבעה"ב בצד ימין את הזרוע שכנגד החסד, ובשמאלה הביצה שהיא כנגד הגבורה. מתחתיהם בקו האמצע את המרור שהוא רומז לתפארת. מתחתיו החרוסת בצד ימין מפני שהיא רומזת לנצח, ולימינה הכרפס שהוא רומז להוד. הכי קרוב לבעה"ב יש להניח את החזרת שהיא רמז ליסוד. והקערה היא הכוללת את כולם והיא כנגד המלכות.

וכך הוא סדר הקערה לפי האר"י:

שיטת הגר"א

ע"פ שיטתו של הגר"א[22] המאכלים המסודרים בקערה הם המאכלים שמביאה המשנה בתחילת המאמר. הגר"א, אומר שצריך בקערה רק שתי מצות[23], לכן לוקחים את הקערה שכבר יש בה מצה וחצי (מצה אחת חותכים לאפיקומן), שמים את חצי המצה למעלה ואת השלימה למטה, מרימים את המצות ושמים מתחתיהן, כך שהמצה תכסה אותם, את הזרוע קרוב לבעה"ב מצד ימין ואת הביצה מצד שמאל. לאחר-מכן לוקחים את המרור והחרוסת ומניחים על המצות. המרור בצד הרחוק מבעה"ב מימין והחרוסת משמאל.

וכך הוא סדר הקערה לגר"א (במבט מהצד):

פרטים חשובים בשיטת הגר"א

1. בניגוד לשאר השיטות, הגר"א טוען שיש להניח רק שתי מצות על קערת הסדר. פסיקתו היא בעקבות מחלוקת[24] בין התוס' והרא"ש, שפוסקים שצריך שלוש מצות, לבין הרי"ף והרמב"ם שפוסקים שצריך רק שתי מצות. הגר"א פוסק ע"פ הרי"ף והרמב"ם, שהם דעת הרוב, אך כנגד מנהג העולם שמובא בב"י.

2. בקערתו של הגר"א לא מופיע הכרפס. ניתן להסיק, שמכיוון שע"פ שיטתו²² מביאים את הקערה לאחר אכילת הכרפס, אין צורך להביא את הכרפס על הקערה, אלא אפשר להסתפק בהנחתו על השולחן.

מנהגנו כיום

כיום, בגלל ריבוי המנהגים, כל אחד הולך לפי מנהג אבותיו.

המנהג הנוהג כיום אצל הספרדים הוא לסדר את הקערה כסדר שכתב האר"י[25], וכן הוא גם מנהג החסידים. מנהג האשכנזים בעניין הוא לא ברור, וכל אחד צריך לעשות כמנהג אבותיו. בערוך-השולחן[26] כתב בהתחלה שיש לנהוג כרמ"א, אבל בסוף דבריו כתב כמנהג האר"י ובסידור עולת ראי"ה[27] נכתב סדר הקערה כרמ"א.