ואכן כל חייו של האדם כפרט, ושל עם ישראל כאומה, משתרעים בין עולם החומר לעולם הרוח. את השילוב הזה אנו מוצאים גם בשני החגים פסח ושבועות, פסח - חג הגאולה הפיזית, שחרור הגוף מעבדות לחירות, ושבועות - יום מתן תורתנו, חג החירות הרוחנית. בתווך, במרכז הספירה, אנו חוגגים את יום ל"ג בעומר.

ל"ג בעומר, הוא היום שבו אנו חוגגים את חייו ופועלו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), מחבר ספר 'הזוהר' והראשון שגילה את עמקות הקבלה המכונה גם בשם "נשמתא דאורייתא" - נשמת התורה. הדלקת המדורה צריכה לעורר אותנו בראש ובראשונה לשאלה: "איפה נמצאת האש שלנו בחיים? ומה מדליק לנו את הנשמה?"

העולם (מלשון העלם/הסתר) שולח לנו באינסוף צורות ודרכים מסרים לפיהם כל מהותנו בחיים מסתכמת בפיתוח עולם החומר, בפיתוח ה"אני" האישי, בשכלולו ובחיפוש אחר הנאות חומריות כאלה ואחרות. רובינו רוב היום רודפים אחרי הזנב של עצמינו, כורעים תחת עול הפרנסה, מתמודדים עם צרות שונות ומשונות וטרודים עד בלי די.

אין רע בדאגה לעולם החומר שלנו, אולם אם שָׁם אנו שָׂמים את כל יהבינו, ואנחנו מתאמצים ומתרגשים מהישגים חומריים בלבד, פרוש הדבר שאיבדנו את הדרך ואנחנו לא מדליקים את המדורה הנכונה.

כדאי מידי פעם להיזכר בכך, שְמָה שבאמת חשוב בחיים - זאת מידת הטוב שהשפענו הלאה לעולם. כמות המעשים הטובים שעשינו והאהבה שזרענו סביבנו. בבוא יום דינו של כל אדם, כשעל המאזניים ישקלו מעשיו הטובים והרעים, לא יעניין אף אחד אם הוא התהדר בתואר מנכ"ל או פרופסור, האם הוא גר בוילה גדולה וטס לחופשות בקאריביים.

לעומת זאת, השאלות שבוודאות יהיו רלוונטיות יהיו: האם הוא שמר על נאמנות לאשתו גם אם יצריו ניסו לשכנעו אחרת, האם הוא עזר לילדיו בסבלנות להכין שיעורי בית, האם הוא נתן כבוד להוריו בכל מצב ותנאי, האם הוא נהג להקדים ברכת שלום לכל שכן ושכן במעלית, האם הוא לא שיקר ורימה את לקוחותיו בעסקיו, האם הוא נהג באדיבות בכבישים, האם הוא תרם ביד נדיבה לנזקקים, האם הוא קבע עיתים לתורה ועשה ככל יכולתו (תחת המגבלות האובייקטיביות) ללמוד ולהתפתח וכו'.

היישום של כל השאלות האלה ודאי שאינו פשוט, אולם זוהי תכלית בואו של האדם לעולם – פיתוח הקומה הרוחנית. שם האור שאנחנו כה מחפשים נמצא ולשם צריך לתעל ולנתב את אש העשייה והרצון שבתוכנו.