(א)   הקדמה

ר' יעקב חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן מח) נשאל: "לפעמים אומרים ג' וד' קדיש ביחד וא' מקדים לחברו כיצד יענה אחריהם?" והשיב: "אם באים כל אחד תוך כדי דיבור של חבירו יענה עם הראשון ויעלה לכולם[1] או ימתין עד האחרון. ואם יש הפסק ביניהם נראה שיענה אחר כל אחד ואחד".

דין דומה הביא החיד"א בברכי יוסף (או"ח, סימן נו אות א) משם מהר"י מולכו, לגבי אדם ששומע קדיש ממניינים שונים באותו הזמן וזה לשונו: "כשמתפללין בעזרת בית הכנסת בשנים ושלשה מקומות ובעוד שאומר זה בחייכון זה אומר יתגדל וכיוצא, ואי אפשר לענות ב' או ג' קדישים, יענה הראשון דוקא. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' י"ט".

ולכאורה נראה שהחיד"א חולק על מה שכתב בהלק"ט שאם יש הפסק ביניהם שיענה אחר כל אחד ואחד. אמנם מצינו לחיד"א בקשר גודל (סימן ט) שהביא את שני הדינים הנזכרים וזה לשונו בסעיף כז: "כששנים וג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים יענה אמן על הראשון ויעלה לכולם כו' ואם יש הפסק יענה על כל אחד. הלק"ט ח"ב סימן מח". ובסעיף כח כתב: "כשמתפללין בעזרה בב' או בג' מקומות ואינן שווים ואי אפשר לענות לכל קדיש יענה על קדיש ראשון. ברכי יוסף סימן נו".

ומשמע שהחיד"א אינו חולק על דברי הלק"ט אלא מדובר בשני דינים שונים[2].

(ב)    קדיש מכמה אנשים באותו מניין, אחד מקדים והשני מאחר

ונחזור לדין הראשון שהביא הלק"ט, מה הדין כאשר כמה אנשים אומרים קדיש ביחד – האם יענה אמר האחר הראשון או יכול להמתין ולענות אחר האחרון? לעיל הובא שהלק"ט הביא את שתי האפשרויות. אמנם בפוסקים האחרונים מצאנו חילוק:

§         לדעת חלק מהפוסקים יענה דווקא אחר הראשון

החיד"א בקשר גודל (ט, זך) כתב: "כששנים ושלושה אומרים קדיש יחד ואחד מקדים, יענה אמן על הראשון ויעלה לכולם כו' ואם יש הפסק יענה על כל אחד. הלק"ט ח"ב סימן מח". עכ"ל. כאמור החיד"א העתיק את דברי הלק"ט אך לא ציין במפורש שיכול להמתין ולענות על האחרון, אך כיון שכתב וכו' משמע שפסק כדברי הלק"ט בדיוק.

אמנם ראיתי בסידור בית עובד (דינים השייכים לעניית קדיש, אות ח) שכתב: "כששנים או שלושה אומרים קדיש יחד ואחד מקדים - יענה איש"ר על הראשון ויעלה לכולם. ואם יש הפסק יענה על כל אחד. שו"ת הלק"ט ח"ב סימן מח" עכ"ל. ולא זכר את האפשרות השנייה שהציע הלק"ט. וכן פסק בספר שולחן המלך (לרב שמואל לניאדו סימן כג סעיף לא), וכן פסק החסד לאלפים (נו, ו): "כששנים אומרים קדיש זה מקדים וזה מאחר, יענה אחר הראשון. ואם יש הפסק בין אחד לחברו יותר מכדי דיבור יענה אחר כל אחד ואחד". וכן פסק כף החיים פלאג'י (יח, לד): "אם היחידים אומרים קדיש עם הש"ץ ויש מהם מקדימים ויש מהם מאחרים, יתן דעתו לענות להמוקדמים ועיין קשר גודל סימן ט אות ז"ך וכ"ח". וכן מובא בפתחי תשובה (יורה דעה סימן שעו ס"ק ו), ובעקבותיהם כתב גם ג"ע ותפארתנו בעל הבן איש חי (ויחי אות יא): "ואם שנים אומרים קדיש וזה מקדים וזה מאחר, יענה אחר המקדים"[3]. וכן פסק הלכה למעשה מו"ר מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל בספרו מאמר מרדכי הלכות לימות החול (יב, מג). וכן פסק הגרח"ד הלוי במקור חיים (חלק א, פרק מ סעיף ז).

§         לדעת חלק מהפוסקים יכול לענות אחר הראשון או להמתין ולענות אחר האחרון

מהחיד"א בקשר גודל שהובא לעיל משמע שאינו חייב לענות דווקא אחר הקדיש הראשון אלא יכול להמתין עד האחרון. וכן פסק השלמי ציבור (דף פט ע"א אות כז) את הדין כמו שהובא בהלכות קטנות. ועיין גם בבאר היטב (סימן נה ס"ק א). וכן פסק המשנה ברורה (סימן נה ס"ק ד) לדינא. וכן פסק כף החיים סופר (סימן נו ס"ק ח). ועיין גם בילקוט יוסף (ביקור חולים ואבלות, סימן ל סעיף טו) שכתב: "כששנים או שלשה אומרים קדיש ביחד, והאחד מקדים את חבירו, אם כל אחד בא בתוך כדי דיבור של חבירו, יש אומרים שימתין לאחרון ויענה אמן אחד ויעלה לכולם. וכן יכול להקדים ולענות אמן אחר הראשון ויעלה לו גם לשני..." עיי"ש.

(ג)    אדם ששומע קדיש ממניינים שונים באותו הזמן

לעיל הובאו דברי החיד"א בברכי יוסף (או"ח, סימן נו אות א) משם מהר"י מולכו, לגבי אדם ששומע קדיש ממניינים שונים באותו הזמן. והובא גם בקשר גודל (ט, כח): "כשמתפללין בעזרה בב' או בג' מקומות ואינן שווים ואי אפשר לענות לכל קדיש יענה על קדיש ראשון. ברכי יוסף סימן נו". וכן פסק השלמי ציבור (דף פט ע"א, אות כח) וסידור בית עובד (דינים השייכים לעניית הקדיש, אות ט), ושערי תשובה (נו, ס"ק ג) וכן פסק בכף החיים סופר (נו ס"ק ז).

אמנם בכף החיים פלאג'י (יח, לג) פסק: "היכא דמתפללים בבית הכנסת גדולה מבואות מבואות או מבפנים לעזרה או מבית הכנסת אחר הסמוך לו דשומע קדיש מג' מקומות צריך שיקבע עצמו למקום אחד לכוין ולענות מתחילה ועד סוף. עכ"ל, ודבריו לא כחיד"א שפסק שיענה על קדיש ראשון ולא שיקבע עצמו למקום אחד.

(ד)    בירור שיטת הבן איש חי בדינים אלו

כתב ג"ע ותפארתנו בעל הבן איש חי (ויחי אות יא): "ואם שנים אומרים קדיש וזה מקדים וזה מאחר, יענה אחר המקדים". ויש לברר מהי כוונתו, האם לשני הדינים שהוזכרו בפוסקים דלעיל (הלק"ט והברכי יוסף) או שמא רק לדין שהזכיר הלק"ט.

מפשט לשונו של הבא"ח משמע שהתכוין לדין שהביא הלק"ט, וכפי שכתב בעל חסד לאלפים (נו, ו) שהבא"ח הלך בשיטתו. אמנם ראיתי בפירוש אבן חי (לרב אשר בן חיים שליט"א) שכתב שהבא"ח איירי בשני האופנים שהובאו בפוסקים.

בעל כף החיים סופר (נו ס"ק ז) ציין לחס"ל וכן לבא"ח כאשר ציטט את הדין מהחיד"א בברכי יוסף משם מהר"י מולכו. וסעיף אחד אח"כ (ס"ק ח) כתב כף החיים את הדין שהובא בהלק"ט ולא הזכיר את החס"ל והבא"ח כלל על דין זה. ולכאורה משמע מדבריו שהבא"ח התכוין רק לדין שהביא החיד"א בברכי יוסף ועל זה פסק שיענה אחר המקדים. (ובתחילה חשבתי לומר לסברת כף החיים בבא"ח, שבאמת הוא סבור שדברי הבא"ח קאי על שני הדינים וכפי שפירש אבן חי, אלא שבדין השני פסק שלא כבא"ח ולכן לא ציין לשיטתו, אך קשה לומר כן, כי בדבריו בס"ק ח ציין לסידור בית עובד אות ח, ושם מפורש שיענה עם הראשון ודו"ק).

 ונסתפקתי בזה, ועתה בחסדי ה' עלינו זכינו להוצאת חלק מהספר מקבציאל (מהדורת סאלם תשע"ד) מכת"י של רבינו יוסף חיים זיע"א. ושם מפורש להדיא (ויחי, אות לח) דברי הבן איש חי וכוונתו וזה לשונו: "כששנים אומרים קדיש, זה מקדים וזה מאחר - יענה אחר הראשון. ואם יש הפסק בין אחד לחברו יותר מכדי דיבור - יענה אחר כל אחד, חסד לאלפים (שם [=סימן נו] אות ו)". וזה כמובן כדברי הלק"ט באפשרות הראשונה.

ובאותה פרשה במקבציאל (באות מג) כתב בעל הבא"ח גם את הדין שהביא החיד"א בברכי יוסף משם המהר"י מולכו, וזה לשונו שם במקבציאל: "ראוי למנוע שלא יתפללו הרבה תפילות במקום אחד, כי יתבלבלו הציבור בעניית הקדישים ושאר דבר שבקדושה, ומכל מקום, אם רואה אדם שמתפללים בבית הכנסת שתים ושלוש כתות, ובעוד שזה אומר בחייכון, זה אומר יתגדל וכיוצא, ואי אפשר לענות שנים ושלושה קדישים – יענה הראשון דווקא, וכנזכר באחרונים ז"ל".

אמנם אמר לי הרה"ג יוסף חיים מזרחי שליט"א לגבי הבנת האחרונים בבא"ח "אם כי גם אני הבנתי בפשטם של דברים דקאי על מניין אחד שבו אומרים שני אנשים קדיש....והכי מוכח בלשון, מכל מקום אפשר שרבינו קיצר בדבריו לכלול את שתי ההלכות [של הלק"ט והברכי יוסף] בסעיף אחד, וכפי שעשה פעמים רבות בבא"ח, כדמוכח במקבציאל". וזה מתיישב כפי פירוש האבן חי.

(ה)    הטעם מדוע לענות דווקא אחר הראשון

בשו"ת הלק"ט שהובא לעיל, לא הוזכר מה הטעם שצריך לענות דווקא אחר הראשון, (וכן לא הובא מדוע פסק שיכול להמתין עד האחרון, וכן לגבי הדין שהביא הרב חיד"א בברכי יוסף שפסק שיענה אחר הראשון).

ונראה לענ"ד לומר שטעמם של הפוסקים שפסקו שיענה אחר הראשון, משום ש"אין מעבירים על המצוות" וכיון שנזדמן לידך ענייה על הקדיש, אע"פ שיש עוד אחד או יותר שאומרים קדיש – עדיף לענות על הראשון.

ואני טרם אכלה לדבר, אמרתי להזכיר מה שהובא בכה"ח פלאג'י (יג, יא) ובכה"ח סופר (נו, ס"ק ל) וז"ל: "ויותר צריך להזהר כשרבים אומרים קדיש שיהיו שוים ולא יהיה אחד מקדים ואחד מאחר ומבלבלים את העונים..." עיי"ש.

על כן העירני הרב כפיר ברוך מבורך דדון שליט"א שמנהג יפה הנהיגו בקהילות רבות שעומדים יחד במקום אחד כל האומרים קדיש ובזה מרוויחים שכולם אומרים את הקדיש יחד בשפה ברורה ובנעימה דבר דבור על אופניו (עיין מורשת אבות, מנהגי תפילת שחרית, אות כ).

(ו)     העולה להלכה:

א.      ראוי למנוע שלא יתפללו הרבה תפילות במקום אחד, כי יתבלבלו הציבור בעניית הקדישים ושאר דבר שבקדושה, ומכל מקום, אם רואה אדם שמתפללים בבית הכנסת שניים או שלושה מניינים, ובעוד שזה אומר בחייכון, זה אומר יתגדל וכיוצא, ואי אפשר לענות שנים ושלושה קדישים – יענה אחר הראשון דווקא.

ב.      כאשר שני אנשים או יותר אומרים קדיש ביחד, ואחד מקדים והשני מאחר – יענה אחר המקדים. ואם שניים אומרים קדיש ואחד מקדים במעט את השני – יענה אמן ואמן.

ג.        צריך להיזהר כשרבים אומרים קדיש שיהיו שוים, ולא יהיה אחד מקדים ואחד מאחר, כי דבר זה גורם לבלבול לעונים על הקדיש.

ד.       מנהג יפה הנהיגו בקהילות רבות שעומדים יחד במקום אחד כל האומרים קדיש ובזה מרוויחים שכולם אומרים את הקדיש יחד בשפה ברורה ובנעימה דבר דבור על אופניו.