"והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן" וגו' (בראשית ג,א). ניראה שהסיפור על הנחש הוא שורש לדורות, שבדורות שונים מתגלה גילוי של עניין הנחש כמשל, בצורות שונות. כיון שהוא נעשה בבריאת העולם, הוא בסיס שמתגלה לדורות. ניראה להביא כמה דוגמאות: א. אצל תחילת בנ"י, אברהם אבינו: ראיתי פעם כתבה על היסטוריה של מצרים, ושם אמרו שפרעה היה טוען שהוא קשור לנחש שזרעו הוא עם ארס כנחש, ולכן נשיו היו נזהרות מלהתעבר ולמות. ובכ"א במצרים הנחשים נחשבו כמעלה וכח של מצרים, שהחרטומים הראו את כוחם בנחש (שמות ז,יא-יב. אמנם נאמר "תנין" אבל פרש"י 'נחש' [ז,י]). ואף על ראש פרעה היה דמות נחש, כך שהנחש מסמל את פרעה. והנה פרעה רצה לקחת את שרה (בראשית יב) כמו שהנחש רצה את חוה (סוטה ט,ב). ואברהם ידע שבשביל זה היה פרעה הורגו "והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו" (בראשית יב,יב), וזהו כמו הנחש שרצה להרוג את אדם כדי לקחת את חוה ('אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה'. סוטה שם). ואדם וחוה נהנו מהפרי: "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בר' ג,ו), וכך גם אצל אברהם: "ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים" (שם יב,טז). וכמו בעקבות החטא גורשו מגן עדן, כך גם בעקבות המעשה גורשו אברהם ושרה: "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו" (שם,כ). וכן עץ הדעת קשור לערוה, שלכן אז הבינו שהם ערומים, בשל התאוה שנוצרה אצלם, כך גם אצל אברהם המצרים היו שטופי תאוה: '"קח ולך" - לא כאבימלך שא"ל "הנה ארצי לפניך", אלא א"ל "לך" ואל תעמוד, שהמצרים שטופי זמה הם, שנאמר (יחזקאל כג) "וזרמת סוסים זרמתם"' (רש"י. בר' יב,יט). וכמו שאצל אדם וחוה נידונו לגירוש-גלות מגן עדן, ונענשו כל אחד ואחד מהם. כך גם בעקבות המעשה במצרים: 'ואמר ר' יהושע בן לוי: בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר (בראשית יב, כ) "ויצו עליו פרעה אנשים" וגו', נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה, שנאמר (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה"' (סוטה מו,ב). הרי שקשור לגלות מצרים, שיצאו מא"י שהיא כגן עדן (שלכן הגבולות של גן עדן הם של א"י השחמה. וכן דרשו חז"ל על עלה שהביאה היונה של נח: 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו... רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו' [ב"ר לג,ו] שא"י וגן עדן הם אחד). ואדם נענש בעבודה קשה, כמו ששועבדו במצרים. וחוה נענשה בצער הלידה, שכך בדומה הצטערו הנשים כשהרגו את הילדים שלהם במצרים. והנחש נענש באכילת עפר כל חייו, שבטל ממנו הטעם הטוב שבמאכלים (יומא עה,א), וכך גם במצרים כשבנ"י יצאו הם רוקנו את מצרים מכל טובה (ברכות ט,ב). וכמו בעץ הדעת החטא היה בעניין דעת, כך גם אצל אברהם: 'ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח)' (נדרים לב,א) ]'שהפריז על מידותיו – שהרבה להרהר על מידותיו של הקב"ה. הפריז – ויתר והפקיר' (רש"י)]. הרי שהשאלה לדעת ("במה אדע") נחשבת לחטא, ובה נעשה קשר לגלות במצרים. ב. בנ"י במצרים, המצרים היו כנחש (כמו שאמרנו) והם שיעבדו את בנ"י. ויש הבדל בין הגברים לנשים, שהמצרים הרגו את הזכרים כדי למנוע את בנ"י, כך שזה כעין הנחש שרצה להרוג את אדם. ושעבוד מצרים נעשה גם בעקבות שהשתקעו במצרים, עד כדי כך שהיו כאלו שאפילו הגיעו למצב שלא רצו לצאת (שלכן מתו בחושך. שמו"ר יד,ג), לכן בא השעבוד, כעין דברי חז"ל: '.... ודכוותה (איכה א, ג): "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח" אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. ודכוותה (דברים כח, סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו'" הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים' (ב"ר לג,ו) כך ניראה שהיה גם בגלות מצרים, שהרעו לנו כדי שלא נשתקע שם [שזהו כמו אצל היונה של נח, שהיה כעין גלות בתיבה, ולכן מרמז בה על ענייני גלות], כיון שמצרים בהיתה מעצמה היה נוח לגור שם, כעין פרי עץ הדעת שהיה "טוב למאכל" וגו', ועצם הירידה למצרים היתה בעקבות רעב, שזה רמז לאכילה. מצרים היתה מעצמה של חכמה (כמו שטוענים ע"פ הפירמידות ועוד), ולכן גם קשור לענייני דעת. וכמובן שהיתה שם פריצות נוראה ומעשים רעים, שמעשיהם היו מקולקלים מאוד "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח,ג) שזהו כקשר לתאות שנוצר מץ הדעת. וכמו שעץ הדעת קשור לאכילתו ע"י אדם, כך גם במצרים זה קשור לאדם - לבנ"י: 'ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר: "אשר ישבתם בה לא תעשו"' (ספרא בפס'). עצם הקשר עם בנ"י גרם למצרים להיות חוטאים כ"ך (לא שבנ"י חטאו). וכמו שגורשו מגן עדן, כך גם מציאותם במצרים זהו כגירוש מא"י, וכן בסוף גורשו ממצרים (שמות יב,לט). וכמו שהנחש פעל בעצמו על חוה להראות שלא יקרה לה כלום: '... כיון שראה אותו עוברת לפני העץ, נטלה ודחפה עליו. אמר לה: הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה' (ב"ר יט,ג). כך גם במצרים פרעה עצמו פעל: '"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו" עליהם לא נאמר, אלא "עליו", תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן ותלו בצוארו של פרעה, שאם היה אחד מישראל שאומר להם איסטניס אני, אומרים לו: כלום איסטניס אתה מפרעה?' (שמו"ר א,י). ג. לפני הקמת המדינה לקראת סיום הגלות, פעלו שלושה גורמים חזקים נגד בנ"י: גרמניה, רוסיה ואנגליה. גרמניה פעלה בצורת השמדה פיזית, רוסיה פעלה להשמדה רוחנית, ואנגליה פעלה להרחקה מא"י. (מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ניראה שזהו שרוסיה היתה כנחש, שבא להחטיא את אדם וחוה, שזה בצד הרוחני. ואף אצלם הצד הממוני היה רע מאוד, כעין הנחש שנענש שיהיה בלי טעם לאוכל. וכן דגלו באחדות כל העולם (שלכן למחוק את הדת) כעין הנחש שלא הבדיל בינו  שהוא חיה, לחוה שהיא אדם. גרמניה היתה כעין חוה, שהיא יולדת בעולם - מביאה חיים, ועונשה בצער תלדי בנים, כך הם פעלו לצער יהודים, ולהשמדתם, כאילו הם אחראים על החיים. ועוד, גם חוה רצתה שאדם ימות כמותה: 'אמרה: אולי עכשיו אני מתה, והקב״ה עושה לו אשה אחרת, ונותנה לאדם. אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות, שנינו נמות, ואם נחיה, שנינו נחיה' (פרקי דר"א יג) ובדומה, הגרמנים פעלו להרוג אותנו. אנגליה לא נתנה לבא לא"י, שכאילו הם יורשי הארץ, שזה כעין אדם - זכר שיורש. ועונשו קשור לקרקע, סימן שיש קשר לקרקע ולו (שלכן נענש בזה) וכך כעין עניין קרקע א"י אצל האנגלים (ובפרט שניתן לאנגלים ע"מ שיפעלו להחזירו לישראל). ובעניין עץ הדעת היה העונש (מלכתחילה) למות, ולבסוף גלו, כך גם בהקשר לזמן ההוא, הגלו אותנו ממקום למקום (אם הנאצים ימ"ש, בין מחנות ומקומות. ואם האנגלים שהגלו לקפריסין) ורבים נרצחו הי"ד. וכמו שכשה' שאל את אדם: "איכה" (בר' ג,ט) הוא התבייש, כך גם העולם ידע שמשמידים יהודים והתעלם, היו ערומים ממעשים. וביטוי דומה ל"איכה" הוא "אי .. אחיך" (בר' ד,ט) (שזה איפה הוא וזה איפה אחיו) כרומז שיש גם עניין של הסתתרות בהקשר להרג (כקין והבל) כמו שעשו אומות העולם בשואה. ובין הנחש וחוה נעשה איבה: "ואיבה אשית בינך ובין האשה" (בר' ג,טו), שכך אע"פ שרוסיה וגרמניה היו לכאורה אותו עקרון, שניהם סוציאליסטים, ואף בתחילת המלחמה עשו הסכם שלום וחלוקת שלל ביניהם (של פולין). בכ"ז בהמשך נעשתה איבה גדולה מאוד, "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" (שם) '"ישופך" - (סוטה ט) יכתתך כמו (דברים ט) "ואכות אותו" ותרגומו: ושפית יתיה. "ואתה תשופנו עקב" - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו. ואף משם תמיתנו' וכו' (רש"י) שהיו קרבות קשים והמוני הרוגים בין שניהם, ש-9 מכל 10 הרוגים גרמנים במלחה"ע ה-2 היו בחזית המזרחית. ומצד שני הכי הרבה הרוגים היו אצל ברה"מ. ד. בימנו אולי אפשר, שהנחש מסמל את מדינות ערב והטרור הרוצות להשמידנו, שמתנגדות לגמרי להיותנו בא"י, שבאות למנוע את עניין הקדושה הזה  בעולם. (ורוצות לנחול את הארץ, כמו שהנחש רצה להחליף את אדם, שהוא השולט בעולם). והטרור מביא הרג בכל מקום בעולם, והעולם רודף אחריו להרגו, כעין בנחש "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" שהורגים זה את זה, כשהטרור מכה בדר"כ בחלשים, באזרחים או חיילים בודדים, כעין "עקב", ואילו העולם מכה בטרור בראשיו, ב"ראש". ואירופה היא כעין חוה, שהנחש רצה בה, כך האיסלם רוצה להשתלט על אירופה, ולאט לאט משתלטים. וכך גם אירופה באה נגדנו, כמו שחוה רצתה להזיק לאדם. וארה"ב כעין אדם, שהגבר הוא החזק, כך גם ארה"ב היא החזקה בעולם (ובעדנו), והטרור צועק 'מוות לאמריקה (ולישראל)', כמו הנחש שרצה להרוג את אדם. ויש אנטישמיות בכל העולם, שזה כעין עץ הדעת, שלא רוצים לשמוע את דעת-רצון ה' שאנו נושאים, ולכן באים לאבד אותנו, את הדעת הנכונה, כמו שבחטא עץ הדעת זה פגע בדעת הישרה מה' שהיתה קודם. כך גם יש בעולם רדיפה נגד ישראל, בצורה שכל בר דעת מבין שזה פשוט לא נורמלי בהגיון בריא, אלא משהו עמוק נגד היהודים, שזה נובע מהתנגדותם לייחודנו בעולם. וכל זה קורה סביב גן עדן, סביב א"י, שטוענים שכביכול אנו אפרטהייד, וכובשים וכדו'. וכמו שבחטא נענשו בעונש רע, כך גם מי שאתנו יהיה לו טוב, ומי שלא, יענש. וכמו שאדם התחבא מבושה, כך גם הטרור והאנטישמים מתביישים לומר בפה מלא ששונאים יהודים, אז מתרצים זאת בתירוצים כדי להחביא את האמת (וכמו שאדם הצטדק בהאשימו את חוה, ולא לקח אחריות).