בתחילת פרשתנו כתוב "זה יתנו גו' מחצית השקל בשקל הקודש" (ל, יג). ולכאורה תמוה, מדוע לא נצטוו לתת דבר שלם, שקל שלם, כי אם "מחצית" משקל שלם?

ב. "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד" (ראה זח"ג עג, א). ומבאר מורנו המגיד ממעזריטש נ"ע שישראל וקוב"ה הם כמו שני "חצאי צורות", ש"כל אחד בעצמו אינו בשלימות ואינו רק חצי צורה" ורק "שניהם ביחד הוי צורה שלימה" ("אור תורה" מה, ד ואילך). ולכן נתנו "מחצית השקל" כי היהודי לבד אינו אלא "חצי" ומחצית, ורק כאשר מתאחד עם הקב"ה נעשה "שלם".

ובאמת שני ביאורים אלו קשורים זה לזה, כי אהבה אמיתית בין יהודי אחד לרעהו באה ע"י שמרגישים את הקשר וההתאחדות עם הקב"ה. וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בספר התניא (פרק לב), שאהבת ישראל הוא מצד "שורש נפשם" של ישראל "בה' אחד", שמכיון שכל ישראל קשורים ומושרשים ב"ה' אחד" לכן "כולן מתאימות ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו ישראל אחים ממש".

תנצב"ה