'ת"ר: שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם ר"ג לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים? עמד שמואל הקטן ותקנה' וכו' (ברכות כח,ב). מה המיוחד בשמואל הקטן שדווקא הוא זה שהתקין את ברכת המינים?- ראה הסבר עמוק ואמיתי ב'צמאה נפשי' - 'ברכת המינים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א [ע"פ הרב זצ"ל] (בקיצור נימרץ- שמואל הקטן היה מיוחד שלא היתה בו שנאה לאויבים וכך רק הוא יכל לתקנה בנקיות משנאה אישית). ואולי אפשר להוסיף על דרך הפשטות שברכת המינים חוברה כנגד ראשוני הנוצרים, והם הרי טוענים כעיקר באמונתם שיש להגיש את 'הלחי השני' כידוע, שטוענים שהעיקר זה היחס לשני, ואפילו לאויב. וכן טוענים שאותו האיש ימ"ש לקח על עצמו את צרות כל העולם... והנה עכשיו כשבאים לתקן ברכה נגדם, הם יבואו ויטענו שזהו ההבדל בינם לחכמי ישראל, שהם כביכול דואגים לכולם ומוותרים לכולם, ואילו חכמי ישראל מחפשים ריב ומדון, לקלל ולהרע למי שמולם... (שבכך ימשכו אליהם עמי הארץ שאינם מבינים כ"ך לעומק את הנעשה בעולם ומה ראוי להעשות..). לכן היה צריך לתקן ברכה זו דווקא אדם כזה שהוא מוותר על כבודו ודואג לאחר גם אם זה בא על חשבונו. שאז יוכח שמה שתיקנו את הברכה זה לא מנגיעות אישיות, בשביל כבודם, אלא שזהו האמת, שהם כ"ך מזיקים שיש להתפלל לבטלם מהעולם. לכן דווקא שמואל הקטן הוא זה שהיה ראוי לתקן ברכה זו, שהיה מוותר על כבודו ומוכן ליפגע ובלבד שלא להזיק לאחר, גם אם הוא לא אשם (מעין הלחי השני..). שכך מסופר עליו: 'ת"ר: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה. השכים ומצא שמונה, אמר: מי הוא שעלה שלא ברשות ירד! עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. אמר לו: שב בני, שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך. אלא אמרו חכמים: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד' (סנהדרין י,ב-יא,א). הרי שהיה מוכן להתבזות (שעשה שלא כראוי, וכאילו שחיפש כבוד- שיהיה נחשב עם המעברים) ובלבד שלא יפגע אדם אחר, ואפילו שעשה שלא כראוי. וכן דמותו התבטא בפס' ממשלי, שהיה אומר תמיד: 'שמואל הקטן אומר: (משלי כדיז-יח) "בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו"' (אבות ד,יט) הרי שהתבטא נגד רעה מול שונאך, שאפילו רק שמחה בלב אסורה. אמנם נאמר שר"ג חיפש 'שיודע לתקן ברכת הצדוקים' משמע שזה עניין של ידיעה איך לתקן, בכ"ז אפשר שהכוונה שיודע איך לתקן שלא יצא מזה פגיעה ע"י שהנוצרים ינצלו זאת. שזה נעשה ע"י שמואל הקטן תיקן ומימלא לא יצא מזה פגיעה, אלא התקבל בעם בצורה חיובית. וניראה אולי שאפשר עוד ע"ד הפשטות, שזה נאמר לאחר 'שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה', שזה לא במקרה נאמר מיד לאחריו, אלא יש לזה קשר. שהנה כהשלמה לנאמר כאן, מובא במגילה: 'דתניא: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר רבי יוחנן, ואמרי לה במתניתא תנא: במאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר... וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר? שכחום וחזר וסדרום. מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה, דא"ר אלעזר: מאי דכתיב (תהלים קו, ב) "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" למי נאה למלל גבורות ה'? למי שיכול להשמיע כל תהלתו' (מגילה יז,ב-יח,א). (אסור לספר - בקביעות ברכה: למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים'. רש"י). ששמעון הפקולי הסדיר מה ששכחו (שהתערער התפילה בעם [ע"פ הגר"ח דרוקמן שליט"א]) אבל הוא עצמו לא חיבר את תפילה, אלא דווקא אנשי כנה"ג שהיו בהם נביאים שהם הראוים לקבוע תפילה בשל מעמדם. והנה כאן היו צריכים לקבוע תפילה, וישנה בעיה איך לקבוע ברכה קבועה שלא קבעו כנה"ג, הרי אין נביאים, כך שאין מי שראוי לזה?- לכן שאל ר"ג לחכמים ושמואל הקטן תיקנו, שמן הסתם פנו אליו. שזה מזכיר את הגמ': '...פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך. נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן... אף הוא אמר בשעת מיתתו... ' (סנהדרין יא,א) ['אף הוא - הוכיח סופו ששרתה עליו שכינה שנתנבא בשעת מיתתו'. רש"י]. מימלא יוצא שבשמואל הקטן היתה מעלת נבואה, שאמנם לא התנבא בפועל בגלל דורו, אבל היתה בו מעלה שקשור לזה, כבת קול וכמו שבאמת התנבא בשעת מיתתו. מימלא ניראה שמה שנתנו עיניהם בשמואל הקטן היה זה משום שראו בו כעין מעלת נביא, ולכן כאן החכמים ראו בו כראוי לחבר ברכה קבועה, כקשור לנבואה, כעין אנשי כה"ג. (ואולי אפילו חיפשו מי ראוי לתקן את הברכה ואז יצאה אותה בת קול כדי לומר שהוא הראוי לתקנה, שזה היה בעליה ביבנה, שאולי זהו הסיפור ביבנה שר"ג שאל מי יודע לתקן... אולם כיון שמסופר שהיו מסובין, קשה לומר שהיו מסובין בזמן שחיפשו תיקון ברכה).