בפרשתנו נאמר שלפני מעמד הר סיני "ויוצא משה את העם לקראת האלקים" (יט, יז). ומובא במדרש "ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה כו' בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים כו', והי' משה מעורר לישראל כו' הדא הוא דכתיב 'ויוצא משה את העם לקראת האלקים'" (שיר השירים רבה פ״א, יב, ב).

ולכאורה הדבר תמוה ביותר, הרי ידועים דברי הר"ן (סוף פסחים) שבני ישראל ספרו את הימים והשתוקקו בכל לבם ונפשם לקבלת התורה, ואם כן איך אפשר שבלילה זו במקום להמתין בקוצר רוח ולהתכונן לקבלת התורה – "ישנו להם", ועד ששנתם ערבה להם?

כאשר הנשמה הקדושה נמצאת בתוך הגוף הרי היא מוגבלת בהשגות האלוקיות שיכולה להשיג. מה שאין כן בעת השינה הנשמה עולה למעלה, ואזי יש ביכולתה להשיג השגות נעלות ביותר שאי אפשר לה להשיגם כאשר הגוף ער, והיא נמצאת בתוכו (ראה מה שנתבאר בזה בד"ה בלילה ההוא ת"ש סעיף א, ועוד).

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1024 ואילך)