יום... טז שבט
יום שישי י"ג שבט - בשלח
מלוה מלכה – תיקון חטא עץ הדעת מבואר בגמרא (שבת קיז, סע"ב) שהמקור לסעודות השבת הוא ענין המן שנאמר בפרשתנו. והנה, כתב הלבוש "אבר אחד באדם . . ואינו נהנה בשום אכילה . . אלא כשיאכל במוצאי שבת ללוותה". וביאר באלי' רבה שהכוונה לעצם "לוז'". ומכיון שנהנה רק ממלוה מלכה "אם כן לא נהנה מעץ הדעת", ו"לכך אינו נפסד" (כי המיתה באה בגלל חטא עץ הדעת, אך ה"לוז" שלא נהנה מעץ הדעת הוא למעלה מענין המיתה), ו"ממנו יחי' האדם לעת התחיי'" (לבוש או"ח סי' ש וא"ר שם, וש"נ). ולכאורה צריך ביאור, שהרי אם עצם לוז זה הוא למעלה מענין המיתה, מדוע נהנה במוצאי שבת, הרי אינו צריך לאכילה כלל? ומצד שני, למה אינו נהנה מסעודות השבת שהאכילה היא מצוה, כי אם רק מסעודת מוצאי שבת? ויש לומר הביאור בזה על דרך הדרוש: תכלית הכוונה בבריאת עץ הדעת היא כדי שהאדם יעלהו למעלה מענין המיתה. וכמבואר בספרים (ש"ך עה"ת קדושים יט, כג. ובכ"מ), שאם הי' ממתין אדם הראשון ג' שעות עד השבת, הי' אוכל מעץ הדעת ולא הי' ענין של מיתה כלל, לפי ששבת היא מעין חיי עולם הבא, ולמעלה מגדר מיתה. והנה לאחר החטא, הנה אף שהשבת היא מעין עוה"ב, מ"מ, כיון שהשבת מובדלת וקדושה משאר הימים, הרי אין ה"חיים" של שבת נמשכים במקום המיתה, היינו כפי שהאדם חי בעולם של חול (ששם נקנסה עליו מיתה). וזהו התוכן הפנימי של סעודת מלוה מלכה, שיש בה החיבור של שבת וחול, כי מצד אחד היא לאחרי גמר קדושת שבת, אבל מצד שני יש בה הברכה של שבת, ועל ידה נמשך הכח דשבת גם בסעודה של חול, ובזה יש תיקון לחטא עץ הדעת. ולכן נהנה עצם לוז מסעודה זו דווקא, שהרי זהו גם ענינו של "עצם לוז", שלא רק שהוא נשאר קיים, אלא שממנו בנין הגוף כולו, שגם הגוף שהי' בו גדר מיתה יקום בתחיית המתים ויחי' בחיים נצחיים. והכח לזה הוא ע"י שנהנה מסעודה זו שענינה שגם בסעודה בזמן של חול ממשיכים ברכת השבת, מעין עוה"ב. (ע"פ לקוטי שיחות חל"ו עמ' 75 ואילך) לעילוי נשמת הרה"ת ר' שמואל הלוי בן הרה"ח הרה"ת יצחק ע"ה גורביץ נלב"ע ביום ו' שבט ה'תשע"א תנצב"ה * נדפס ע"י בני משפחתו שיחיו
|