לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת בשלח
לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת בשלח
יד,יד: ואתם תחרישון: מהו 'תחרישון'?
שד"ל: "עניין שקט, כחרש לא ישמע". מעניין איך 'להחריש' קבל
משמעות של 'שקט'.
יד,כא: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה:
לשם מה השתמש ה' באמצעים טבעיים והוליך רוח עזה, הרי כוונתו הייתה להראות
את קריעת ים סוף כנס אלוהי? שד"ל: "אם היה כוח הרוח לבדו מייבש הים לא
יובן איך יוכלו בני אדם לעבור בו ולא תישָאם הרוח (ודוגמת זה הביא קלעריקוס שאירע
בהולנד בשנת 1762 שהיו האנגלים במלחמה עם ההולנדיים, ונשבה רוח חזקה, והמשיכה
חסרון מי הים [שפל] עד י"ב שעות, ולא יכלו האנגלים לבוא היבשה ותהי תשועה
גדולה לאנשי הולנד) ... הסערה הייתה ביום הקודם ובלילה שלפניו, ושמה את הים לחרבה,
ומשה העביר ישראל בים אחר עבור זעם הסערה וקודם שישובו המים למקומם",
אם כן, הכל נס, גם הרוח וגם המעבר בים.
טו,כה" שם שם לו חוק ומשפט ושם
נסהו: מי ניסה את מי ומהו הניסיון? שד"ל: "(ה') נתן להם
ניסיון, עשה שיבחנו (העם) מדת טובו ויכירו כי בידו להיטיב להם ...
נתן להם מחסורם, כביכול כדי לבדוק אותם אם תלונותם אינן אלא מפני המחסור האמיתי,
וכשיימלא חסרונם יהיו נאמנים לו". ה' ניסה את העם ואת נאמנותו לה'.
טז,כ: וירם תולעים ויבאש, ויקצוף עליהם
משה: מדוע היה המן מתליע? שד"ל: "כדי שיצטרכו לסמוך על הנס
(ובכך להאמין בה'), כי לא היה (המן) מתליע מטבעו, כמו שלא היה מתליע ביום
השבת". הקצף לא בא כיוון שלא שמעו אל משה, אלא כי לא האמינו בה' ובניסיו,
כאילו משחר לא יהיה להם מה לאכול.