היו היה זוג נשוי
האישה 🏻‍♀היתה  יפה ובעלה  🏼אהב אותה מאד מאוד.
יום אחד היא פיתחה מחלת עור שגרמה אט אט להעלמות יופיה.
אף הבעל נפגע בתאונת דרכים ואיבד את מאור עיניו.
אך הזוגיות שלהם לא נפגעה כלל מכך. אלא שבמרוצת השנים האישה איבדה כליל את יופיה . 
הבעל לא הבחין כלל וכלל בכיעור שלה.
ולא היה שום שינוי במערכת היחסים שלהם. 
🏼הבעל העיוור המשיך באהבתו אל אשתו וכך גם היא אל בעלה עד יום מותה. 
הסתלקותה מחייו גרמה לו הרבה יגון ולאחר שסיים  הליכים פורמאליים אמר לעזוב את העיר. 
ניגש אליו חבר ושאל אותו:  "איך תסתדר בלעדיההיא זו שתמכה בך, סייעה לך בהליכה" 
ואז האיש עונה: 
🏼"אני לא עיוור.עשיתי את עצמי כך כי הידיעה שאני רואה את הכיעור שלה היתה מכאיבה לה יותר מהמחלה עצמה.
🏼"כאב לי מאד. כי היתה רעיה מיוחדת ורציתי לשמור אותה מאושרת עד יומה  האחרון " 
הלקח : לעתים טוב לנו לעשות את עצמנו עיוורים ולהתעלם מחיסרונות של הזולת. למען אושרם❗