רבי נחמן - נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת
"מַה שֶּׁהָרְשָׁעִים עַל פִּי רב הֵם מְזַמְּרִים נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת כִּי הֵם בְּחִינַת נִשְׁמַת עֵרֶב רַב... וּמַה שֶּׁדֶּרֶך בְּנֵי אָדָם לִמְשׁך אֶל נִגּוּנִים הַלָּלוּ, כִּי יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת 'וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת' (בְּרֵאשִׁית כט) מִבְּחִינַת קִלְקוּל הָרְאוּת, בִּבְחִינַת מְארת חָסֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם א, יד) 'יְהִי מְארת' ".
(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, רכו)
קיימות דרכים רבות להבחין בין צדיקים לבין רשעים, רבי נחמן מציע דרך ייחודית משלו, דרך בחינת הניגונים אותם האדם משמיע. הדרך בה אדם מדבר, הטון וה'טעמים' של הדיבור, מעידים רבות על תכונתו הפנימית. ניתן לזהות רשעים על פי זה שהם משמיעים ניגון של יללה ועצבות, הם מקטרים ומתלוננים כל הזמן. הרשעים הם ממשיכי דרכם של ה'ערב רב' שיצאו יחד עם בני ישראל ממצרים. הערב רב נהגו מאז ומעולם להסתכל מהצד, לא לקחת חלק ולהתלונן.
לניגונים הללו יש תכונה חזקה של משיכה, ואנשים ששומעים אותם מעוניינים להצטרף ל'שירה', ולהתלונן גם הם. רבי נחמן מסביר שהסיבה למשיכה החזקה הזאת, נמצאת כבר ביום הרביעי של הבריאה, שבו נאמר: "וַיֹּאמֶר א-להים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (בראשית א, יד), המילה 'מְאֹרֹת' כתובה בתורה ללא האות וא"ו, היא מביעה מְאֵרָה, קללה. זה לא סתם חסרון של אות, החיסרון הוא במאורות, הראיה פגומה, ולכן אנשים רואים את הדברים הרעים. אנשים שראייתם מקולקלת מחפשים את הרע, ומתלוננים עליו, מנגנים ניגונים של עצבות. ראיה מתוקנת היתה מאפשרת לראות טוב, גם לראות את הדברים הטובים וגם לנסות לבחון איך הרע משתלב במערכת של הטוב, אך ראיה מקולקלת לא נותנת לראות זאת.
הרב קוק זצ"ל אמר: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק". בכך הניח את תפיסת המוסר העקרונית שלו, לפיה המלחמה בחושך היא בהוספת אור ולא בניסיון סיזיפי לגרשו. תפיסה זו מציעה לחזק את היסודות החיוביים ולנתבם לאפיקים פרודוקטיביים, ומתוך כך להתגבר על המניעות והמכשולים, לא להיכנע ליללות ולשמוח במה שיש לנו.
רבי אריה לוין זצ"ל שאל פעם אחת את נכדו: "יש שני סוגי בני אדם: אוהבי אמת ושונאי שקר. מה ההבדל ביניהם?". הרהר הנכד ואמר: "איני רואה כל הבדל".
נענה רבי אריה ואמר: "יש הבדל ביניהם כרחוק מזרח ממערב. מי שהוא אוהב אמת, רואה בזולת את הנקודה האמיתית שבו ובעקבות זאת אוהב אותו. למחרת הוא רואה בו עוד נקודת אמת, ואוהב אותו עוד יותר. כך מתחזקת אהבתו ליהודי ככל שהוא מוצא בו עוד ועוד נקודות אמת. לעומת זה, מי שהוא שונא שקר, מזהה את נקודת השקר שביהודי השני, ומתרחק ממנו. למחרת הוא רואה בו עוד נקודת שקר ומתרחק ממנו עוד יותר, עד שלבסוף הוא שונא אותו. נמצא ששונא שקר מרבה שנאה ואילו אוהב אמת מרבה אהבה".
הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון: http://etzion.org.il/he/home
הרב דב זינגר, מתוך האתר: ישיבת מקור חיים: http://makor-c.org/default.asp?lang=he
יהיו דברי התורה לעילוי נשמת אמיתי רון ז"ל (תלמיד ישיבת מקור חיים)