בנוגע לגאולת מצרים מובא ברש"י בפרשתנו "הי' רבי מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר 'ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים', הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר 'ואת ערום וערי''; ונתן להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה " (יב, ו).

כפי המסופר בכ"מ (סנהדרין לב, ב. ועוד), מקום ישיבתו של רבי מתיא בן חרש הי' ברומי. ואף שבזמנו עדיין חיו תנאים רבים בארץ ישראל, בכל זאת קבע מקומו וישיבתו דוקא ברומי.

וההוראה למעשה פשוטה היא, שמלבד מה שיהודי מתעסק בתומ"צ בתוך הד' אמות של בית הכנסת ובית המדרש – "מקדש מעט", עליו להשתדל ולסייע גם לאותם יהודים הנמצאים ב"קול המונה של רומי" (כל' הש"ס – מכות בסופה), ולתת בידם עכ"פ מצוה אחת או שתים וכו'; וכבר הובטחנו ש"מצוה גוררת מצוה" (אבות פ"ד מ"ב), והולך ומוסיף ואור, עד להגאולה של כלל ישראל במהרה בימינו.

(ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 119 ואילך)