פנינה יומית....ג שבט
יום שני ג' שבט - בא
להתעסק עם "רומי" – "כדי שיגאלו" בנוגע לגאולת מצרים מובא ברש"י בפרשתנו "הי' רבי מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר 'ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים', הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר 'ואת ערום וערי''; ונתן להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה " (יב, ו). והנה, רש"י מפרש בענין זה את שמו של רבי מתיא בן חרש, ובזה גופא מדגיש "הי' רבי מתיא בן חרש אומר" – והיינו, שלא זו בלבד שאמר זה פעם אחת, אלא "הי' אומר" – שהיה רגיל לומר כן בקביעות. ויש לומר הביאור בזה בעבודת האדם לקונו: כפי המסופר בכ"מ (סנהדרין לב, ב. ועוד), מקום ישיבתו של רבי מתיא בן חרש הי' ברומי. ואף שבזמנו עדיין חיו תנאים רבים בארץ ישראל, בכל זאת קבע מקומו וישיבתו דוקא ברומי. וזהו ש"היה רבי מתיא בן חרש אומר" – הוא הי' מנחם ומעודד את תלמידיו הנמצאים עמו ברומי, שהגאולה תלוי' בזה שגם לכל יהודי ויהודי, גם מי שנמצא בשפל המצב כו' בגלות רומי - "ערום וערי'", יהיו "מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו"; ולכן קבע את ישיבתו ברומי, מקום הגלות, כדי לסייע ליהודים הנמצאים שם, לזכותם במצוות ולהוציאם ממצב של "ערום וערי'". וההוראה למעשה פשוטה היא, שמלבד מה שיהודי מתעסק בתומ"צ בתוך הד' אמות של בית הכנסת ובית המדרש – "מקדש מעט", עליו להשתדל ולסייע גם לאותם יהודים הנמצאים ב"קול המונה של רומי" (כל' הש"ס – מכות בסופה), ולתת בידם עכ"פ מצוה אחת או שתים וכו'; וכבר הובטחנו ש"מצוה גוררת מצוה" (אבות פ"ד מ"ב), והולך ומוסיף ואור, עד להגאולה של כלל ישראל במהרה בימינו. (ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 119 ואילך) |