"כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ... כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ... כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ע)　　　　　　　　

ומכאן התחזקות גדולה: כל הנפילות כולן, כל הירידות, אינן אלא חזרה אל כוח המושך. אל אותה משיכה טבעית אל הנמוך, הפשוט, החי והפנימי. מה שלא בא מלכתחילה בענווה יבוא בדיעבד בנפילה, בקריסה של כוח המכריח. אם לא אחרי דקה, אחרי שנה, אם לא אחרי שנה אחרי שנתיים, אם לא אחרי שנתיים אחרי חמישים שנה, אחרי הפנסיה, אחרי החיים, בסוף, בסוף הכל יחזור לעפר.

צריך אם כן להתחזק בהרבה ענווה ולהתפלל לה' שבכל נפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה". שיהיה לי כוח לקבל את הנפילה ולקבל ממנה התחדשות וחיבור אל אותו כוח מושך ששכחתי כנראה כשבניתי מגדלים מכוח המכריח, כשרצתי אחרי השלטון, הכבוד, ההצלחה, כשרדפתי אחרי הזנב. בסוף שבים אל אותו קול עדין של הכוח המושך.

טוב להיות למטה עם ה' מאשר למעלה בלעדיו!

הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home