מזון רוחנינ ... כד טבת
יום ראשון כ"ד טבת - וארא
המעשה הוא העיקר על הפסוק בתחילת פרשתנו "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" פירש רש"י "וארא – אל האבות". וידועה השאלה, מה מוסיף רש"י בפירושו "אל האבות" הרי מפורש בכתוב "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"? ויש לבאר זה בהקדים הידוע שעיקר עבודת האבות הי' עם המדות ורגשות הלב. עיקר עבודת אברהם הייתה אהבתו להקב"ה, וכמ"ש "אברהם אוהבי", עבודת יצחק הייתה במדת היראה, כמ"ש "פחד יצחק", ויעקב מדתו הייתה מדת הרחמים והתפארת. והנה בנוגע לאהבה ויראה להקב"ה מצינו שבנוסף למעלתם מצד עצמם הרי רגשות אלו מביאות גם לעשיית פעולות ומעשים טובים. וכמו שנתבאר בספר התניא (פ"ד) שהאהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה והיראה לשס"ה לא תעשה, כי "המקיימן באמת הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת, ואי אפשר לדבקה בו . . כי אם בקיום רמ"ח פקודין . . והיראה היא שרש לשס"ה לא תעשה, כי ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה", וכן הוא בשאר המדות. ועל פי זה יש לבאר דברי רש"י "וארא אל האבות", דבזה מבאר ומלמד הוראה נפלאה: למרות גודל מעלת עבודת אברהם יצחק ויעקב באהבתם ויראתם להקב"ה, הנה לא הי' זה עיקר מעלתם, כי אם זה שנקראו "אבות", שרגשותיהם הולידו תולדות, ש"תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" (רש"י ר"פ נח). (ע"פ לקוטי שיחות ח"ג עמ' 854 ואילך) |