"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה..." (שמות א, א)

להלן דברי הרמב"ן לתחילת פרשתנו (הקדמת רמב"ן לספר שמות):

"ונתייחד ספר 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת' בענין הגלות הראשון... ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אף על פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות... והנה הגלות איננו נשלם, עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו... ואז נחשבו גאולים".

הרמב"ן מתאר כאן שיש שני צדדים לגלות:

א. גלות היא כשעם ישראל אינו נמצא במקומו הגיאוגרפי הטבעי בארץ ישראל.

ב. גלות היא כשעם ישראל אינו נמצא במצבו המוסרי הטבעי, כשהוא אוחז בדרכי אבותיו.

על פי דברי הרמב"ן יש שני צדדים שאליהם יש להתייחס ביחס לגלות: גלות גופנית וגלות רוחנית-מוסרית.

הגלות אינה רק גלות מהארץ אלא גם גלות ממעשה האבות ומדרכם המוסרית. מסיבה זו מחדש הרמב"ן, שגם גאולה איננה רק חזרה לארץ ישראל, שהיא חזרה למקומו הגיאוגרפי הטבעי של העם, אלא גם גאולה רוחנית-מוסרית, שעם ישראל שב בתשובה והקב"ה משרה בו את שכינתו. לא מספיק שתהיה רק גאולה גופנית-גיאוגרפית ושנגור בארץ ישראל, אלא אנו צריכים להגיע גם לגאולה רוחנית-מוסרית כאן בארץ ישראל. שני הפנים של הגאולה קשורים זה לזה - אין גאולה כל עוד עם ישראל לא הגיע למעלת אבותיו. זו השאיפה האידיאלית העומדת לנגד עינינו.

שמעתי מִמָגִיד מעשייה מעניינת:

בעיירה קטנה אחת היה שָמַש ושמו יענקל'ה. יענקל'ה השמש היה צדיק. הוא נשאר ער עד מאוחר בלילה כדי לנקות ולסדר את בית המדרש. הוא עסק בכל צורכי הציבור. הוא דאג לכך שהכל יהיה מוכן בבית הכנסת לקראת החגים. כשהיה צריך, הוא היה נותן את השיעור היומי, ושימש גם כחזן כשלא היה אף אחד אחר שיעשה זאת. בשבוע שלפני ראש השנה, יענקל'ה היה נשאר ער כל הלילה כדי לנקות את בית הכנסת, ואחר כך היה מעיר את כל בני העיר לפני עלות השחר כדי לומר סליחות. בערב ראש השנה, כשהיו אומרים סליחות מוקדם מן הרגיל, ולאחר שבוע של עבודה קשה, יענקל'ה בקושי הצליח לפקוח את עיניו. הוא היה ממלמל "ה', ה' " ונרדם. הילדים השובבים שבבית הכנסת היו זורקים עליו חפצים כדי להעיר אותו. "מה אתם רוצים ממני?", היה יענקל'ה מתלונן, "כל השנה אני עובד קשה בשבילכם, עכשיו הניחו לי בשלווה!" "יענקל'ה", ענו לו, "אתה מעיר אותנו לסליחות בשעה 5 בבוקר, ואתה מצפה שנאפשר לך להירדם בסליחות?".

והנמשל הוא:

במשך אלפיים שנה, הפריע עם ישראל למנוחתם של הגויים - עוררנו את אומות העולם לערכי צדק, מוסר ויושר, וניסינו להעלות את חובותיהם ואת מצפונם. והנה, סוף סוף חזר עם ישראל לארצו "אל המנוחה ואל הנחלה", אך אומות העולם לא ייתנו לנו לנוח...

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home