דבריה של אשת פוטיפר לבעלה, על התקרית עם יוסף הן נאום הגנה מתוחכם, שהצליח להציל את אשת פוטיפר ואת יוסף ממוות. בפרק הבא ננתח בפרוטרוט את כל דבריה. כאן נעסוק רק במילה אחת: "וינוס",שככל הנראה ניקתה את יוסף מאשמה.

כיום כבר אין הבדל של ממש במשמעות בין "לנוס ו"לברוח". שתיהן מתייחסות להתרחקות וההסתלקות מהירה. יש להן עוד מילים נרדפות רבות: להימלט, לחמוק, לסגת, להיחלץ, לצאת, ללכת, לרוץ, לנטוש, לעזוב, להתרחק או לערוק. בעבר, לכל אחת הייתה משמעות שונה במקצת. בעברית המקראית, מימי האבות ועד מלכות דויד, המילה "לברוח" יוחדה רק לבריחה של פושע מפני הרשויות, ואלו "לנוס" רמזה למנוסה על רקע חיובי יותר.[1]

בכל המקרים המתארים פעולה של חפים מפשע, או של "גיבורים טובים",נעשה שימוש בשורש "נ-ו-ס":

•  יציאתו של לוט מסדום: "הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר" (בראשית יט כ ).
•  התרחקותו שליוסף מאשת פוטיפר: "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה".
•  תגובתו של משה לניסים מול הסנה הבוער: "וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (שמות ד ג).
•  חוקי עריהמקלט להורגים בשגגה: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּילְךָ מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס. שָׁמָּה" (שמות כא יג); "שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה, לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה, כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר לה טו); "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (במדבר לה לב); "וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת" (דברים יט ד); "לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי דָעַת; וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם" (דברים יט ד).
•  יציאתו של יותם: "וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה" (שופטים ט כא). כשיותם יצא ממקום מחבואו הוא "נס". לעומת זאת, אחרי שהוא קילל את אבימלך (כלומר עבר עברה חמורה), הוא "ברח".
•  הסתלקותו שלדוד מבית שאול: "וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר, וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר; וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא" (שמואל א יט י).
•  הסתלקותם של מפיבושת ואמנתו – "וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ, וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב ד ד).
•  יציאתם של בני המלך מהארמון לאחר רצח אמנון – "וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ,וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ" (שמואל ב יג כט).

לעומת זאת, בכל המקרים המתייחסים לפורעי חוק, פושעים, מורדים, מנודים או רמאים, נעשה שימוש בשורש "ב-ר-ח":

• כשהגר, שפחה נמלטת, יצאה מבית שרי, נאמר:"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז ו).
• עצתה של רבקה ליעקב, אחרי שיעקב קיבל במרמה את הברכה שנועדה לאחיו: "וְקוּם בְּרַח לְךָאֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה" (בראשית כז מג). בהמשך, גם אלוהים מתייחס ליציאה הזאת כאל "בריחה" של פושע, ככתוב: "בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" (בראשית לה א);
• יציאתו של יעקב מבית לבן, ללא רשות: "וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר" (בראשית לא כא);
• הסתלקותו של משה אחרי הריגת המצרי: "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" (שמותב טו);
• יציאת בני ישראל ממצרים שלא על מנת לחזור, בנגוד להבטחתם לפרעה: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְמִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם": (שמות יד ה).
• פקודת בלק לבלעם אחרי שבלעם סירב לקלל את בני ישראל, בניגוד להבטחתו: "וְעַתָּה,בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ" (במדבר כד יא).
• יציאת יפתח מביתו אחרי שאחיו וזקני גלעד גירשוהו:"ויִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב" (שופטים יא ג);
• הימלטותו של דוד מפני שאול: "וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט" (שמואל א יט יב); "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה" (שמואל א יט יח); "וַיָּקָם דָּוִד,וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל; וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת" (שמואל א כא יא);
• הצטרפותו של אביתר למרידתו של דויד בשאול: "וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד, לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב, וּשְׁמוֹ, אֶבְיָתָר; וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד" (שמואל א כב כ); "וַיְהִי, בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה" (שמואל א כג ו).
• הסתלקותו של אבשלום אחרי רצח אמנון: "וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל תַּלְמַי בֶּן עמיחור" (שמואל ב יג לז).

לאור כל זאת ניתן להסיק, שכאשר אשת פוטיפר אמרה לבעלה שיוסף "נס" היא קבעה שיוסף חף מפשע. זאת כנראה גם הסיבה שבדבריה לבעלה היא השמיטה את דבריה לאנשי ביתה, שיוסף בא לשכב עמה. כמו כן, היא סיפרה לפוטיפר שקראה לעזרה רק פעם אחת, ולא אמרה שקראה"בקול גדול". פוטיפר הבין שיוסף לא היה אשם, ולכן לא הוציא את יוסף להורג. פוטיפר הבין את דבריה של אשתו ולא חקר את את יוסף,ויוסף הבין שאין צורך להצטדק – "כל המוסיף גורע".