"מצרים" זה כאן!
אם תפתחו את הפרשה תגלו חוסר הבנה בדקדוקי הלשון, כפילות משמעות ששבה על עצמה פסוק אחר פסוק. והנה דוגמאות ממנה לפניכם:
"..ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי; וגם ראיתי את הלחץ אשר מצריים לוחצים אותם" [ג,ט] "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם והצלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" [ה,ו] ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלו-ה-ים" [ה,ז] והבאתי אתם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" [ה,ח]
בעל ה"שפת אמת" מגור זצ"ל מבאר כי במצרים התהוו להן בחדא מחתא שני "גלויות" שונות – ה"גשמית" וה"רוחנית". הגשמית - בעבודת פרך קשה ומכבידת עול, והרוחנית – שקיעות עמוקה במצולות הטומאה דהיינו ההנאות של האכילה השתייה העידון והעונג הזוהר. [במצרים היו "חיי לילה" תוססים - פאבים מועדונים וכל השאר. תאמינו או לא, כך משמע ועולה באופן בהיר מדבריהם של חכמינו הקדמוניים: ראה מדרש רבה שמות א,ז. ]
לפני שניגש לגופם של פסוקים ופרשנותם, רק נציין, כי רעיון איתן וכביר זה משולב ואף מוטמע מפורשות בתוככי הפרשה: "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם" [ז,ה] שכן, "בתוכה" לא נאמר, כי אם "בתוכם" – כלומר, מתוך ליבו של כל יהודי אשר המצרים נכרכים סביבו וממאנים להינתק [על דרך: "בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד" {רד"ק שמות כה,ח} וברוך השם מצאתי כן ב"העמק דבר"]
מכאן יש להסיק: כי "מצרים" אינה רק מיקום גיאוגרפי, "מצרים" היא מהות שיכולה להתגמד עמוק בלב ליבי ובליבך פנימה, היא מציאות של "מצרים"..
ומכאן פישרה של הכפילות הרחבה בסדרת הפסוקים שהזכרנו. ראשית במקרא של "צעקת בני ישראל" ו"לחץ מצריים", שהראשון עוסק בפן הגשמי של "ויזעקו בני ישראל מן העבודה" והשני בפן הרוחני – לחץ הנפש כתוצאה מהרדיפה הגשמית העזה.. גם המקרא השני של "סבלות מצרים" שמבטא את הסבל בעקבות הלחץ הרוחני, וה"עבודה" הפיזית המתישה לצידה. ולסיום במקרא השלישי: ה"ולקחתי לעם" עוסק בפן הפיזי של עקירה מעם לעם האלוקים, והשני הרוחני בהשראת רוחו של האלוקים על העם.
