מצינו חילוק הכללי בין נרות המקדש ונרות חנוכה שנרות המקדש – ענינם הוא להאיר במקום האור. שכן, הדלקת נרות המקדש היתה בפנים בבית המקדש, מקום בו האיר גילוי אלקות, מבלי ש"חושך" העולם יעלים ויסתיר. אמנם ענינם של נרות חנוכה הוא להאיר את החושך – כי נרות חנוכה באו בזמן של גלות, שגזרו על ישראל "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ועד שהיוונים נכנסו להיכל וטמאוהו, שבזה נעשה התגברות החושך והעלם אור הקדושה, ועל אף כל זאת נצחו בני חשמונאי, והאירו את אור הקדושה גם במצב שפל כזה.

חילוק זה בין נרות המקדש לנרות חנוכה, הוא בהתאם לחילוק שביניהם בשרשם ודרגתם הרוחנית. כי בכדי להאיר במקום האור, בבית המקדש שהי' בו גילוי אלקות בלא כל התנגדות – אין צורך בכח מיוחד, ודי באור הקדושה המאיר בדרך כלל, כפי סדר הרגיל של הארת הקדושה בעולמות; אך כדי להאיר גם בזמן ה"חושך", ולהביא את האור האלקי גם לאחר גזירות היוונים וחילול המקדש – הנה לזה צריך כח מיוחד ואור חזק יותר, המשכה מן האור שלמעלה מהסדר הרגיל, שאור זה נעלה כל כך, עד שביכולתה להימשך גם במקום "חושך" – שמצד הסדר הרגיל אין 'מתאים' כלל שימשך בו אור אלקי.

לפי זה ענין זה יובן חילוק נוסף בין נרות המנורה ונרות המקדש:

ומזה רואים גם כן את החילוק האמור – שהגילוי שהאיר בבית המקדש, שהי' אור השייך ל'סדר הרגיל', אין בכוחו לבטל את החושך וה'מרידה' של הקליפות; וזוהי מעלת האור של נרות חנוכה, ששרשם נעלה יותר – שביכולתו לבטל ולכלות גם את המרידה של תרמוד.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ג עמ' 811 ואילך; 'תורת מנחם-התוועדויות' תשמ"ו ח"ב עמ' 148)

לעילוי נשמת

נלב"ע ביום ל' כסלו נר ששי של חנוכה התשע"ד

תנצב"ה

*

נדפס ע"י בני משפחתו שיחיו