בנוגע לנר חנוכה אמרו חז"ל: "הרגיל בנר, הויין לי' בנים תלמידי חכמים" (שבת כג, ב). ופירש רש״י: ״דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה". וידועה השאלה בזה: מה הטעם וההסברה בכך ש"הרגיל בנר חנוכה" דוקא, זוכה לשכר של ״בנים תלמידי חכמים״?

ונתבאר בזה (תורה אור כט, א. ל, א. לב, ב ואילך. שערי אורה יז, א ואילך. כב, א ואילך. ועוד) שזהו מפני שגם המלחמה והנצחון שהיו אז, היו בעיקר בנוגע לענינים רוחניים – "בטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצוות כו'" (רמב"ם ריש הל' חנוכה), "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"; לכן, קבעו את הזכר לנס בנרות דוקא – כיון שהוא משמש גם כזכרון לנצחון המלחמה הרוחנית, שהי' נצחון של "נר" ו"אור" – "נר מצוה ותורה אור".

כי מהאמור נמצא, שמהותו וענינו של נר חנוכה הוא – זכרון וביטוי להתחדשות ב"נר" ו"אור" של כללות התורה ומצוותי', בנצחון הרוחני של ישראל על אויביהם; וכיון שכן, מובן, שהשכר ב"מדה כנגד מדה" להרגיל וזהיר בנר זה, הוא שכר השייך לכללות התורה והמצוות – "בנים תלמידי חכמים", שיעסקו בתורה, ומתוך כך אף יעסקו בקיום המצוות, כיון ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב. וש"נ).

הרה"ת יוסף וזוגתו מרת שפרה　שרה שיחיו קאלאדני