בס"ד 

פרשת מקץ - פרשת המקדש

המנורה - הטבתה והדלקתה - מה עיקר?

הרב ישראל אריאל שליט"א

הלכה היא בהלכות נר חנוכה: 'כבתה - אין זקוק לה!' הלכה זו הובאה ברמב"ם (הלכות חנוכה ד, ה) ובלשונו: 'הדליקה וכבתה - אינו זקוק להדליקה פעם אחרת'. הדבר תמוה: כל ענין הנר הוא: האש, הלהבה, האור, ואם אין אור - נר למה?

שאלה דומה יש לשאול בענין הטבת הנרות והדלקתן: את ההטבה יש לעשות דווקא על ידי כהן לבוש בגדי כהונה, ובתוך ההיכל, ואילו הדלקת הנרות, יכולה להיעשות גם על ידי ישראל, זאת, מחוץ להיכל, שכן, 'הדלקה כשרה בזר'. הדבר תמוה כנ"ל: הרי כל ענין הנר - זו ההדלקה, האור, ובמקום שהכהן יגש בכל הדרו להדליק את נרות המנורה, נצטווה הכהן דווקא על ההטבה, על הטיפול ביתרת השמן, בפתילות ובפיח, ואילו ההדלקה יכולה להיעשות בזר? וכבר כתב הרב זוין זצ"ל (בספרו – לתורה ולמועדים, בהעלותך) שעיקר הנר - זו הכנתו, והדברים צריכים פירוש.

ונראה לומר, שמצוה זו הוטלה על הכהן דווקא, שכן, ככל שתיעשה ההטבה בקדושה ובכוונה נכונה - כן יגדל כוחו של הנר וידלק ויאיר בהמשך. לפיכך, דווקא ההטבה, עם כל היותה 'עבודה השחורה', היא זו שצריכה להיעשות על ידי כהן, שכן זו עבודת החיבור בין גשמיות החומר: המנורה, השמן, הפתילות, לבין רוחניות האש והאור, לפיכך עבודת חיבור זאת צריכה שתיעשה בקדושה וטהרה.

כך הם פני הדברים בהנחת יסודות לבנין, יש להשקיע בהנחת היסודות את מירב המאמצים, שיהא היסוד מוצק, ושיהא ישר ומדויק, שכן היסוד הוא המעמיד את הבנין לדורות, ואם לא יהיה היסוד ישר ומאוזן ייטה הבית כולו על צידו ויתמוטט. מאידך גיסא, ככל שיהיה היסוד איתן ויציב - כך הבית כולו יעמוד מאות ואלפי שנה. כך גם הנר, וכך השמן והפתילה, הם היסוד והבסיס לאש ולאור. ככל שהכנתם תיעשה בקדושה - כן יאיר הנר את אורו, וכן יפיץ הנר טוהר וקדושה. לפיכך אמרה תורה, שאת הטבת הנרות יעשה כהן, זאת, לאחר שטבל, וקידש ידיו ורגליו, ולבש בגדי כהונה, ונטל עמו מאש המזבח, וכך נכנס אל המנורה ביכל אל מול פרוכת העדות, כדי שההטבה תיעשה 'לפני ה'', בסמוך לקודש הקדשים.

לאחר שההכנה וההטבה נעשתה כהלכה, אזי רשאי גם אדם מישראל לבוא ולהדליק – וההדלקה כשרה, שכן, על יסוד מוצק אפשר לבנות את ההמשך ביתר קלות, וההדלקה הופכת לשלב מישני בחשיבותו ביחס להטבה. שמא תאמר: הרי כל ענינו של נר חנוכה אינו אלא הפרסום – 'פרסומי ניסא', מעתה, אם הדליק אדם את הנר וכבה – הרי העיקר חסר: היכן האור? והיכן הפרסום?

תשובתך בצידך: באה ההלכה ולימדתך, כי המעשה וההכנה חשובים מן הפרסום: 'לא המדרש עיקר אלא המעשה!' - ההכנה הטובה, ההטבה הנכונה! אם את אלו עשית – די בניצוץ שהדלקת! בכך עשית עד היכן שידך מגעת: 'לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להבטל ממנה'. זאת, שלא כמו בעולם השקר: שם שולט הכלל:  'פרסמת – עשית! לא פרסמת – לא עשית!' אכן, שם בעולם השקר - המילים – והפירסום - תחליף למעשים! לא כן בעולם התורה – תורת אמת: תורה של 'נעשה ונשמע!' בתורה - המעשה עיקר! ולהיפך: פירסמת – כאילו לא עשית, עשית ולא פרסמת – אין ערוך לעשייתך!                                                                                 

שבת שלום