יוסף נולד למשפחה שבאה מחרן. כסבתו שרה, שנלקחה לבית פרעה (בראשית יב טו), כנראה גם הוא היה יפה ומיוחד, לעומת המצרים שהיו כהי עור. יוסף נמכר לפוטיפר שר הטבחים על ידי הישמעאלים אשר הביאו תמרוקים, בסמים ודברי מתיקה לאצילי מצרים. סביר שהישמעאלים לימדו את יוסף את השימוש בסחורתם כדי שיהיה להם קונה בבית שר המלך. סביר שיוסף שרת את נשות בית פוטיפר בסחורותם של הישמעאלים, והוא מצא חן בעייני אשת פוטיפר.

יוסף היה חרוץ מאוד, כפי שראינו שהוא דרש מאחיו לעבוד קשה והתלונן עליהם לאביו (בראשית לז ב). יוסף הצליח בבית פוטיפר, ייתכן בזכות אשת פוטיפר שדרשה שהוא ישרת אותה, ושהמליצה עליו לבעלה, כדי שיוסף יהיה חופשי מפיקוח של בעלה ואחרים. פוטיפר העניק ליוסף יותר ויותר סמכויות עד שיוסף נעשה המנהל הראשי של פוטיפר בבית ובשדה (בראשית לט ה). אשת פוטיפר חשבה שיוסף חייב לה.

אשת פוטיפר ניצלה הזדמנויות ובקשה מיוסף "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט ז). יוסף סרב והסביר לה באריכות: "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" (בראשית לט ט). יוסף לא ידע אם פוטיפר אישר לאשתו לעשות זאת, אולם כיוון שהיא לא פקדה עליו, הוא הרשה לעצמו לסרב. אשת פוטיפר המשיכה לנסות במשך זמן רב (בראשית לט י). יוסף הבין את הסכנה והשתדל לא להיות איתה לבד. יוסף לא רצה להלשין על אשת פוטיפר לבעלה, ולהביא עליה צרות.

יום אחד, כאשר אנשי הבית לא היו בבית, יוסף בא לנהל את עסקיו, ואשת פוטיפר באה ואחזה בבגדו. אשת פוטיפר לא אמרה דבר. יוסף היה יכול לחכות ולשאול אותה מה הוא יכול לעזור לה, אבל הוא הבין שהוא נמצא במלכודת ואין מי שיעזור לו.

• יוסף לא היה יכול לאחוז בה ולהסיר את ידה ולהשאיר סימנים על ידה. יוסף לא היה יכול לנסות לברוח ממנה כאשר היא מחזיקה את הבגד, כי אז היא היתה נופלת ונחבלת. יוסף בשקט התחיל להסיר את בגדו. הוא פתח את חגורתו ואת כפתורי בגדיו והסיר את הבגד. אשת פוטיפר האמינה שהיא ניצחה וחכתה בסבלנות שיוסף יתפשט. כאשר יוסף השתחרר מבגדו, הוא רץ.  אשת פוטיפר המופתעת נשארה אוחזת בבגד.[1]
  
  
• ייתכן שיוסף התפשט לערום מלא, וכך יוסף הראה לאשת פוטיפר, והיא ראתה שאין לו זיקפה ושהוא לא מעוניין בה. כאשר יוסף ברח, גם אנשי הארמון ראו, ויעידו במקרה הצורך.  
  
  
• יוסף היה חייב לברוח לפני שאשת פוטיפר תתפוס אותו בזרועו, בשערותיו או בגופו.
  

לא ברור איפה יוסף היה כאשר אשת פוטיפר התחילה לצעוק, ואם יוסף היה יכול למצוא בגד אחר בבית ורק בגלל הצעקות הוא ברח החוצה. שניהם יכלו להמנע מהצרות, אבל לפחות אחד מהם החליט לסיים את היחסים האלה ביניהם, לצמיתות.

לפי החוק, אישה שהותקפה בעיר או בבית ולא צעקה תומת עם התוקף. אשת פוטיפר הבינה שהיא בסכנה, כי אנשי הבית ראו שיוסף רץ החוצה ללא בגדו, והם יספרו לפוטיפר שקרה משהו בבית. כדי להקדים תרופה למכה, אשת פוטיפר צעקה והשתמשה בבגד של יוסף כהוכחה לנסיון אונס, כדבריה: "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה" (בראשית לט יח). אשת פוטיפר אמרה מה שהיא חשבה כאשר יוסף התפשט למענה, אבל סילפה את האמת ואמרה שהבגד נעזב אצלה, ולא שהבגד נעזב בידה.

פוטיפר שמע את הסיפור של אשתו וכעס מאוד, ככתוב: "וַיִּחַר אַפּוֹ" (בראשית לט יט), אבל לא ברור על מי הוא כעס: על עצמו או על אשתו או על יוסף. לפי החוק יוסף הואשם בנסיון אונס והיה חייב במוות, אבל פוטיפר לא הרג את יוסף, מכאן ניתן להבין שפוטיפר לא האמין לאשתו, אבל כדי לא לפגוע בכבודה הוא שלח את יוסף להיות מנהל בית הסוהר שבחצרו.

יוסף לא הגן על עצמו. ליוסף היה זמן להסביר לפוטיפר, אם פוטיפר היה גוזר עליו מוות, כמו שלתמר היה זמן לענות ליהודה שגזר עליה: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (בראשית לח כד), והיא ענתה: "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית לח כה).

[1] בגד כולל הרבה פרטי לבוש. אשת פוטיפר לקחה בגד אחד בלבד. לא נאמר שיוסף לבש כותנת, וכל בגדו היה חפץ לבוש יחיד. לא נאמר שיוסף רץ ערום והשאיר את כל בגדיו בידה. בבור, אחיו הפשיטו אותו מהכותנת (בראשית לז כג), וגם אז לא ברור אם הוא היה ערום לגמרי. יוסף הבין שהוא עובר שלב נוסף בחייו ולבושו ישתנה, אבל כשם שאלוהים הציל אותו בבור, כך הוא יציל אותו גם עכשו. וכך היה כאשר יוסף הוצא מבית הסוהר והחליפו את שמלותיו (בראשית מא יד), ויוסף נותן שמלות חדשות לאחיו כסימן שהם מחליפים את מעמדם (בראשית מה כב).