על הפסוק בפרשתנו "ויגדלו הנערים" מובא בזוהר הק' (פרשתנו קלח, סע"ב) "ויגדלו הנערים, סטרא דאברהם גרים לון לאתגדלא וזכותיה סייע לון, הוא הוה מחנך לון במצות . . לאסגאה יעקב ועשו" [ויגדלו הנערים, צד של אברהם גרם להם להתגדל, וזכותו עזרה להם, הוא הי' מחנכם במצוות . . לרבות יעקב ועשו]. ומדברים אלו משמע שכוונת הכתוב "ויגדלו הנערים" היא לא רק לכך שיעקב ועשו גדלו בשנים, אלא גם לגדלות ברוחניות. וכן משמע גם ממה מהמובא בילקוט שמעוני (יהושע רמז כג): "ויגדלו הנערים . . עשו הי' בכלל, אלא שקלקל במעשיו".

וצריך ביאור היאך יתאימו הדברים עם המובא במדרש עה"פ (פרשתנו כה, כב) "ויתרוצצו הבנים בקרבה" שעוד בהיותם במעי אמם נמשך עשו לבית עבודה זרה (בראשית רבה פס"ג, ו. ובפרש"י עה"כ), כיצד ניתן לומר על עשו שמעיקרו הי' צדיק וגדול ברוחניות ורק לאח"כ "קלקל במעשיו", בעוד שכבר בהיותו במעי אמו קודם לידתו מצינו שנמשך לעבודה זרה?

בעבודת השי"ת ישנם ב' סוגי עבודה המוגדרים בלשון הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ו) – "החסיד המעולה" ו"הכובש את יצרו". יש מי שכל עניין עבודתו אינה אלא להתעלות בקדושה ממדריגה למדריגה, שהוא אינו מתאוה אלא לטוב, ואין לו כל משיכה לרע (הוא החסיד המעולה), אך יש מי ש"מתאווה אל הפעולות הרעות . . ויכבוש את יצרו", היינו שעבודתו היא להתמודד עם יצרו הרע לכובשו ולנצחו, והם ב' דרכים שונות בעבודת הבורא ית'.

ובזה יובן המובא בזהר הק' (ובילקוט) שהכוונה בפסוק "ויגדלו הנערים" הוא לגידולם ברוחניות של יעקב ועשו, שהכוונה בזה היא שאברהם אבינו חינך את עשו לשמור על רצון ה' בפועל ולהתגבר על יצרו, ורק שאח"כ קלקל עשו במעשיו.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"כ עמ' 108 ואילך)