" 'אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לא אֶרְאֶנּוּ' - כִּי כְּשֶׁאָדָם מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם מִתְגָּאֶה וּמִתְגַּדֵּל, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַרְאֶה גַּאֲוָתוֹ וְגָדְלוֹ, וְזֶהוּ: 'אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים' - שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מַקְטִין וּמַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּמִסְתָּרִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּסְתִּיר וּמַעֲלִים וּמַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, אֲזַי 'וַאֲנִי לא אֶרְאֶנּוּ' - שֶׁאֲנִי גַּם כֵּן מַרְאֶה עַצְמִי אֵלָיו בִּבְחִינַת 'לא', שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן וָאֶפֶס בְּחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', ריט)

בירמיה (כג, כד) נאמר: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ד' ", פשט הפסוק הוא שכמובן לא ניתן לברוח ולהיסתר מלפני הקב"ה. אך רבי נחמן דרש על פסוק זה בדרך אחרת:

"אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים" - כאשר האדם "מַקְטִין וּמַסְתִּיר" עצמו, ולא מופיע בכל גאון עוזו ומתנהג בענווה ושפלות, בכך זוכה הוא לגילוי ולקשר עם הקב"ה. אך כאשר האדם "מִתְגָּאֶה וּמִתְגַּדֵּל" מתנהג בגאווה וביהירות, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַרְאֶה גַּאֲוָתוֹ וְגָדְלוֹ...".

במקום אחר בליקוטי מוהר"ן (חלק א', קמא) כתב רבי נחמן:

מהי המשמעות של מילת הלב? מסביר רבי נחמן: "רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב" - היכולת להרגיש חלל.

אדם ללא חלל בליבו בטוח שהוא הכל. זאת העורלה הכי גדולה שיש לנו על הלב, שאין חלל, שאין מרחב, אין אחר - יש רק אני. אם אדם משחרר את האחיזה הזו, ויש לו חלל, כלומר יש מקום למשהו אחר ומעל כולם לקב"ה, לריבונו של עולם, הרי שיש לו לב פתוח וכוח לתקן.

במסכת סוטה (ה, א) נאמר: "אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב''ה - אין אני והוא יכולין לדור בעולם".

הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home

הרב דב זינגר, מתוך האתר ישיבת מקור חיים - http://makor-c.org/default.asp?lang=he