בת הש"ך האבודה
20/11/2016
שמי אירופה החלו להתקדר בענני מרד ומלחמה, הימים היו ימי פורענות הידועים בשמם מעורר האימה - גזרות ת"ח ות"ט.
מפקד המרד הצורר חמלניצקי שנמלט מציפורני המשטר, הצית את אש המלחמה שהתפשטה במהירות והקיפה עולם ומלואו.
בני הקהילות היהודיות סבלו קשות מהפורענות וההרס שהטילו המורדים האכזריים תאבי הבצע וצמאי הדם.
באותם ימים, ישב רבי שבתי הכהן ליד מיטת בתו החולה, עברו מספר שבועות מאז פטירת אשתו, והוא מצא תנחומים בלימוד התורה הקדושה.
שקוע היה בסוגיא קשה בעניין "תקפו כהן" שבמסכת בבא מציעא. כשהוא מנגן בפיו את מילות הסוגיא. מרוב היותו טרוד לא שם אל ליבו להמולה הבאה מן הרחוב, עד שצעקה מקפיאת דם חדרה לתודעתו "הימלטו על נפשכם!, הקוזקים נכנסו", הוא נתלש ממקומו בחרדה, נטל את בתו החולה בידיו כשהיא עטופה היטב בשמיכה חמה, ועזב בחיפזון את ביתו כשהוא מותיר אחריו את ספריו וכתביו.
מאחוריו הדביקוהו תרועות הפרא של הקוזקים וזעקות השבר של בני עמו, תמרות העשן של בתי היהודים שהוצתו ע"י הקוזקים כיסו את פני העיירה, והבהלה היתה רבה.
רץ רבי שבתי אל היער הסמוך ולא מצא מרגוע לנפשו עד אשר נכנס אל מעבה היער. הדבר ארע בתקופת החורף ביום שישי ערב שבת, סופת שלג קרה השתוללה בחוץ.
ביער הקר קיבל רבי שבתי את פני השבת, כשליבו נושא תפילת הודיה
לבורא עולם על שהצילם מידם האכזרית של הקוזקים. אלא שמצבה של בתו החל
להחמיר, היא קדחה מחום, איבדה את הכרתה, נשימתה כבדה עד כי הבין אביה כי
היא אינה בין החיים. לא נתן רבי שבתי לעצמו לשקוע בכאב וביגון, הן שבת היה
באותו יום. לפתע שמע קול שעטת סוסים ונביחת כלבים, מאימת הקוזקים החל
רבי שבתי לברוח עד אשר מצא מסתור לנפשו, כשהוא מותיר אחריו את גויית בתו
הקטנה והאהובה. כשחזר רבי שבתי ראה במקום את עקבות הסוסים והכרכרות אך
את גויית בתו הענוגה לא מצא. נפל רבי שבתי על גבי השלג כשהוא ממרר בבכי על
שלא זכה לקבור את בתו בקבר ישראל, אך מיד גברה בו מידת הבטחון בה' וקיבל
באהבה את רצון ה'.
באותה שעה בה ברח רבי שבתי, עברה במקום פמלייתו של מלך פולין, כשהם
זיהו את גופת הילדה הענוגה הנתונה בעילפון קשה, העניקו לה מיד טיפול רפואי
והשיבו את נשימתה. ימים ארוכים פרפרה הילדה בין החיים למות, אך לבסוף
התאוששה וחזרה לאיתנה, והפליאה את כל צוות המלוכה בכך שסירבה בכל תוקף
לאכול מאכלות אסורות. לאור הפצרותיה של בתו היחידה הסכים המלך לאמץ
את הילדה לארמונו, מתוך מחשבה שבחלוף הזמן תיאות להמיר את דתה. נקשרה
הנסיכה לבת הש"ך והיתה לחברתה הטובה. שימעה של הילדה היהודיה המופלאה
שמסרבת לאכול את מאכלי הגויים, הגיע ליהודי הסביבה. באחד הימים יצאו שתי
הילדות להשתעשע בגן המלכותי, מדלגות על פני ערוגות הפרחים. לפתע קפצה
בת הש"ך לעבר הנסיכה ובזעקות אימה, משכה אותה ממקומה, ובכך הצילה אותה
מנשיכתו של נחש ארסי. מאותו יום התחבבה בת הש"ך ביותר על אנשי החצר,
והנסיכה לא ידעה גבול באהבתה אליה.
גדלו הילדות והיו לנערות, ובת הש"ך הפליאה את כל רואיה במראה האצילי
ובכשרונותיה. אט אט נוצר על בת הש"ך לחץ מצד אנשי החצר והכמורה להמיר את
דתה. ובמבוכתה הרבה היא חיפשה דרך לברוח. ואכן הזדמן העת ושריפה פרצה
הארמון סמוך לחדרה של בת הש"ך, היא ניצלה את ההזדמנות וברחה אל היער
הסמוך. והותירה את דלת החדר סגורה ע"מ שיישבו שנשרפה חיים. רבי שבתי
שהגיע במסעיו הרבים לעיר המלוכה, שמע על הילדה היהודיה הנמצאת בבית
המלך, תיאור הצלתה ומציאתה ביער עוררו את תקוותו למצוא את התו האבודה, אך
עד מהרה הבין כי איחר את המועד וכי נשרפה בתו חיים וכעת אבדה היא ממנו לנצח.
תלאות קשות עברו על בת הש"ך, במנוסתה נתפסה ע"י שודדים שהציעו
לקהילת היהודים לפדותה בכסף רב. לאחר דין ודברים פדה אותה אחד מאנשי
העיירה, שלאחר זמן לקחה לו לאשה. חלפו עברו שנים, באחד מן הימים גזר חתן
המלך גזרת מס קשה על היהודים. כשהתברר לבת הש"ך שחתן המלך נשוי לנסיכה
איתה גדלה, הלכה והתודעה לחברתה הטובה שחייה ניצלו בזכותה. מששמע המלך
כי בת הש"ך חיה ושלום לה, שמח שמחה גדולה ושילחה לביתה בעושר רב ומתוך
ביטולה של הגזרה.
כעבור תקופה הגיע רבי שבתי לעיירה בה גרה בתו, סעודה גדולה נערכה לכבודו
בבית בתו, שבעלה היה מנכבדי העיירה. החל רבי שבתי לומר דרשה בסוגיית
"תקפו כהן" כשהוא מנגן במתיקות את סוגיית הגמרא. מה מאד התפלאו הנוכחים
שבעלת הבית התעלפה וקשה היה לעוררה. לאחר הסעודה שמעה בעלת הבית את
הקורות עם רבי שבתי כיצד הוא איבד את בתו בפעם הראשונה ובשנית בשריפה
בארמון. והבינה מדוע גרם לה ניגון הסוגיה של הרב לעילפון, הן אביה הוא! ואת
סוגיה זו הוא למד ליד מיטת חוליה בילדותה. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה
בנוכחים, ובהודיה שפרצה מפיהם לבורא העולם. מאותו יום הפסיק רבי שבתי את
נדודיו, והוציא את ספריו, כשבתו וחתנו לוקחים עליהם את כל הוצאות ההדפסה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
