ואפילו אם תושבי המקום רעים וחטאים לה' מאוד.

פעם באו בני כפר אחד לרבי יצחק אלחנן מקובנא, ובקשו ממנו שימליץ להם על רב שיהיה מתאים לכפרם. שלחם הרב לאברך אחד, בהמליצו עליו כי הוא מתאים לתפקיד. כשבאו בפני האברך, השיב שאין לו התנגדות לדבר, אך מאחר והוא סמוך על שולחן חותנו, הוא צריך לבקש את רשותו לעזוב את מקומו. כשבא לפני חותנו, אמר לו חותנו: בשביל מה לך כל זה, וכי חסר לך כסף, אני אוסיף לך כסף על הסכום שקבלת עד היום, ובלבד שתישאר כאן, ותמשיך בלימודך".

חלפה שנה ושוב הגיעו בפני רבי יצחק אלחנן משלחת מעיר אחת, כדי שימליץ להם על רב לעירם. שלחם לאותו אברך. אשתו ששמעה את ההצעה לרבנות לחצה עליו שיענה בחיוב, אך הוא השיב כי אף שרצונו להיענות לבקשתם, חייב הוא לבקש רשות מחותנו, שמפרנסו. ושוב השיב חותנו: וכי חסר לך כסף? למה לך לעזוב את לימודך, השאר עמדי ואני אוסיף לך על משכורתך.

חלף זמן נוסף ושוב באה משלחת אל רבי יצחק אלחנן מעיר גדולה וחשובה בבקשה שימליץ להם על רב לעירם, ושוב שלחם לאותו האברך. כשהגיעה המשלחת לפני האברך עם כתב הסמכה לרבנות בעירם, לא יכלה אשתו לעמוד בפני זה, והחליטה שהפעם חייבים להענות בחיוב להצעה. אך בעלה שוב פנה לבקש את רשות חותנו, והלה שוב הציעה להעלות לו את משכורתו. אך כאן התפרצה החמות ואמרה לבעלה: "עד מתי תחזיק ותתמוך בהם? הגיע הזמן שיפרדו ולא יהיו　 עוד תלויים בך". תגובתו של האב הייתה קצרה: "מי יודע מי מחזיק את מי?"

כעבור כמה שבועות של הכנות, עזבו האברך ואשתו את העירה, בעגלה עמוסה בחפציהם, בדרך לעיר הגדולה. הם רק עזבו את העיירה השיגם פרש בהול ובפיו בשורה על מות אבי האישה. אז הבינו כולם את משמעות דברי האב: "מי יודע מי מחזיק את מי???"

שבת שלום