"וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם"

"אמר רב נחמן בר יצחק: דנין אות ברית ודורות מאות ברית ודורות –מכאן למילה שדוחה שבת" (שבת,קלב,א)

תינוק שנולד בשבת, מילתו בזמנה דוחה את איסורי השבת הכרוכים בה, ובתנאי שהלידה לא הייתה קיסרית. אולם אין לעבור על איסורי שבת שאינם חלק מפעולות המילה, כגון שאינם הכרחיים או שניתן היה לעשותם לפני שבת. וכמובן, אין לחלל שבת לצורך הבאת התינוק או המוהל למקום הברית. ואם ידוע שהתינוק יובא באופן האסור, אין לקיים את הברית בשבת, שכן זוהי מצווה הבאה בעבירה.

כאשר צפוי חילול שבת לא בהבאת התינוק עצמו, אלא בדברים שמסביב ואין עליהם שליטה, כגון אורחים שמגיעים ברכב, צילומים וכיו"ב, נחלקו פוסקי זמננו אם עדיף לדחות את הברית. היו שהביאו ראיה מביטול מצוות שופר ולולב, מפאת חשש טלטולם ברשות הרבים בשבת, וק"ו כאן שהחשש אינו רחוק אלא כמעט בגדר הוודאי, ולכן סברו שעדיף לדחות בשל חומרת חילול שבת יחסית לדחיית המילה (שבט הלוי,ד,קל"ה). אחרים דחו ראיה זו וחילקו ביניהם (כפי שכבר כתבו התוס' מגילה ד,א) והוסיפו שהיות ועל מילה לא גזרו זאת -אין ביכולתנו לחדש גזירות מעצמנו (בפרט שנכרתו עליה י"ג בריתות) ומקובלנו העיקרון ההלכתי "אין אומרים לאדם חַטא (=דחה את המילה) כדי שיזכה חברך" (שבת,ד,א). ואכן דעת רוב הפוסקים שאין לדחות הברית במצב כזה, ומוטל על בעלי השמחה למנוע חילולי שבת ככל האפשר (ציצ"א,ו,ג; מנחת יצחק ג,ל"ה; אג"מ,יו"ד,א,קנ"ו; הגרע"י, יבי"א,י,או"ח,ל"ב; הגר"מ אליהו,שו"ת מאמר מרדכי,ד,צ"ח) והוסיף הרב עובדיה שככלל אין לדחות, אך כהוראת שעה, רשאי הרב ליזום דחיה אם חושב שתהיה בכך תועלת לביצור שמירת השבת. והרב אליהו העלה האפשרות לקיים את הסעודה לאורחים במוצ"ש, כפי שנהוג בברית הנערכת בתענית.

גדול הוא ערכה של מילה בזמנה, ולכן הורים המבקשים לדחות את הברית (כגון שזמנה בשבת) מטעמי נוחות או רצון לשותפות של הרבה אורחים, אין להיענות לכך גם במחיר של מיעוט משתתפים והעדר צילומים. ומשום "ברוב עם" ניתן לקיים את הברית בשעות אחה"צ, ועדיף לפני חצות היום, כפי שאברהם אבינו המתין עד חצות ("בעצם היום הזה" –פרקי דר"א,כ"ט) בכדי לעשות את צו ה' בפרהסיה.